דמ"ש 40327-03-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לראות בהעסקתה של התובעת כמוכרת בחנות תקופה רצופה או שמא יש לקבל את טענת הנתבעת כי הועסקה תשעה חודשים בלבד. על בית המשפט לקבוע האם עבודתו של התובע עבור המותג "יסמין" מהווה עבודה באותו "מפעל" או "מקום עבודה". התובעת טענה כי יש לראות בה כמי שעבדה אצל אותו מעסיק, שכן עבודתה נותרה ללא שינוי למרות שינוי הבעלות על החנויות. מנגד, הנתבעת טענה כי השינוי במעסיקים פוטר אותם מכל חובה לשלם פיצויי פיטורים והטבות אחרות. בית המשפט בחן את חומר הראיות והגיע למסקנה כי התובע אכן עבד ברציפות באותו "מקום עבודה". החנויות, למרות שהיו בבעלות חברות שונות, פעלו תחת אותו שם מותג ונוהלו על ידי אותו אדם. עבודתה של התובעת נותרה עקבית, ושינוי הבעלות לא בא לידי ביטוי בתנאי העסקתה או בעבודתה היומיומית. כמו כן, התובעת לא עודכנה כראוי על חילופי המעסיקים, והחנויות פעלו כרשת חנויות קטנה. באשר לעזיבתה של התובעת את מקום עבודתה, קבע בית הדין כי גיוסה לצה"ל התרחש במקביל לסגירת החנות בה עבדה. לפיכך, בין אם העזיבה הייתה התפטרות או פיטורים, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. על פי תלושי השכר שלה, התובעת חייבת בפיצויי פיטורים בסך 4,408 ₪, שישולמו בתוספת ריבית החל מיום 1.7.2011. בית המשפט פסק גם בעניין פדיון דמי הבראה, וקבע כי מאחר שדמי הבראה אינם נחשבים לשכר, הנתבעת אחראית רק לתשלום יחסי עבור התקופה בה עבד התובע אצלם. התובע עבד אצל הנתבעת במשך תשעה חודשים ולכן זכאי לחלק יחסי של 790 ₪, שישולם בתוספת ריבית החל מיום 1.7.2011. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו בסך 1,000 ₪, בתוספת קנסות נוספים אם לא ישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונחתם על ידי נציגי הציבור והשופטים המעורבים בתיק.