ת"פ 3058-10-13

תקציר

השופטת, אפרת פינק, פותחת בהערכת מהימנות ראיות הזיהוי שהציגו השוטרים שרדפו אחרי הנאשם ועצרו אותו. השופט פינק מציין כי ראיות זיהוי מחייבות הערכה דו-שכבתית. המישור הראשון בוחן את מהימנותם של העדים המזהים, שפינק מוצא כאמינים. הרמה השנייה מעריכה את מהימנות הזיהוי עצמו, שפינק בוחן באמצעות שתי עדשות: סובייקטיבית ואובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית, בית המשפט בוחן את יכולתו של עד לשמור על רשמים חזותיים ואת ביטחונו בזיהויו. באופן אובייקטיבי, בית המשפט מעריך את הסבירות לטעות כנה. פינק מודה כי מחקרים אחרונים הצביעו על שיעור גבוה של טעויות בזיהוי ראיות, המחייבות בחינה מדוקדקת של משקלן. בהתחשב בכך שהתיק הנוכחי מסתמך במידה רבה על ראיות אלה, פינק נוקט משנה זהירות, במיוחד משום שמדובר בעדות יחידה. פינק קובע כי נסיבות הזיהוי אינן אמינות. הזיהוי התבסס על מרדף קצר שבמהלכו ראו השוטרים לרגע את פניו של החשוד, ייתכן בלילה וממרחק קצר. יתר על כן, החשוד שייך לקבוצה אתנית שונה מהשוטרים, מה שמגדיל את הסיכון לטעות. הדבר המדאיג ביותר הוא שהזיהוי נעשה באמצעות תמונה בודדת, מה שיוצר סיכון של הנחיית עדים וקיבוע זיכרון. בהתבסס על נסיבות אלה, פינק מגיע למסקנה כי קיימת הסתברות גבוהה לטעות בתום לב, ובכך מעניק לראיות הזיהוי משקל מינימלי. לאחר מכן פינק מעריך את מהימנות עדותו של הנאשם, תוך התחשבות במוגבלותו החירשת-אילמת ובקשיי התרגום הנובעים מכך. למרות אתגרים אלה, פינק מתרשם מטענותיו העקביות של הנאשם לחפותו, מהתנהגותו הרגשית בחקירותיו ומעדותו בבית המשפט. פינק מוצא את האליבי של הנאשם, נתמך על ידי אמו ואחיו, אמין. מנגד, ראיות הזיהוי של התביעה אינן אמינות, ופינק מציין כי האליבי של הנאשם לא הופרך. לסיכום, קובע פינק כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם היה נהג הרכב. לפיכך, זוכה הנאשם מכל אשמה, לרבות קשירת קשר, פריצה וחבלה ברכב, גניבה, הפרעה לעבודת המשטרה, החזקת כלי פריצה והחזקת רכוש החשוד כגנוב. גם האישום של החזקת סכין למטרה בלתי חוקית נדחה, שכן הסברו של הנאשם לשימוש בסכינים לאכילה הוא מתקבל על הדעת. לפיכך, השופט מורה על שחרורו המיידי של הנאשם ועל החזרת רכושו, לרבות רכבו, רישיון הנהיגה והטלפונים שלו. שאר הראיות יוחזרו לבעליהן.