ת"א 2114/08

תקציר

התובעת הצטרפה לקבוצת הלימוד של הנתבעים בשנת 1993 ועזבה בשנת 2006. לטענתה, לקבוצה מאפיינים עדתיים וכי הנתבעים ניצלו אותה ואת חברי הקבוצה האחרים בכך שהשפיעו עליהם שלא כדין ועושקו אותם, רימו אותם וביצעו כלפיהם עוולת רשלנות, כך שהעבירה סכומי כסף ומתנות גדולים לנתבעים. עוד טענה התובעת כי הנתבעים התעשרו שלא בצדק על חשבונה. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת והגישו נגדה תביעה שכנגד בגין לשון הרע. בית המשפט קבע כי לקבוצה מאפיינים עדתיים וכי הנתבעים ניצלו את התובע וחברי קבוצה נוספים. בית המשפט מצא כי הנתבעים השפיעו שלא כדין על התובע וכי תביעת התובע להשבה התקבלה באופן חלקי. בית המשפט קבע, כי הנתבעים אינם זכאים לדחיית כתב ההגנה של התובעת בגין אי ציות לצווי בית המשפט, שכן עמדו לרשותה כלים ראייתיים אחרים והיא לא נפגעה מהתנהלות הנתבעים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי יש לדחות את כתב התביעה של התובע בשל משיכת תצהיר במהלך הדיון, שכן לשני הצדדים ניתנה הזדמנות שווה להציג ראיות. בית המשפט קבע כי למונח "כת" אין משמעות אופרטיבית בדין הישראלי ולכן בחן האם התנהלות הקבוצה הפרה את שיקול דעתו של התובע או היוותה יחסי אמון שנוצלו לרעה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בראש הקבוצה עמדה מנהיגה כריזמטית, נאשמת מס' 1, וכי חבריה נדרשו לגלות נאמנות מוחלטת כלפיה. בית המשפט קבע, כי הקבוצה עודדה את חבריה לנתק קשרים עם משפחותיהם וכי הנאשם מס' 1 דרש ציות וכפיפות, כמו גם אדיקות מוחלטת. עוד מצא בית המשפט כי הקבוצה ביצעה עבודה מיסיונרית, גייסה כספים עבור הנאשמים ומנהיגם, וכי עודדו את חבריה לוותר על רכושם לטובת הקבוצה ומנהיגיה. כמו כן, הקבוצה גילתה סולידריות בקרב חבריה והקדישה את רוב זמנה לפעילות הקבוצה. הקבוצה הייתה בעלת אידיאולוגיה וקיימה טקסים כחלק מהאינדוקטרינציה של חבריה. בית המשפט קבע כי התובע לא עבר "שטיפת מוח" שכן הדבר מחייב קביעה פסיכיאטרית שלא הוצגה בפני בית המשפט. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע היה נתון להשפעתו הבלתי הוגנת של הנתבע מס' 1 וכי הנתבעים לא הצליחו להפריך את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע, שכן מורה סביר היה צופה את הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתנהלותם הנצלנית של הנתבעים. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 1,283,468 ₪. תביעתם שכנגד של הנתבעים בגין לשון הרע נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי פרסומי התובעת מוגנים תחת סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 400,000 ₪.