בג"צ 2581/91

תקציר

מדובר בעתירה שהוגשה לבית המשפט, בבקשה לבחון את המלצות ועדת לנדוי, הקובעת קווים מנחים לחוקרי השב"כ. העותרים טענו כי יש לבחון באופן יסודי את ההנחיות על היבנותן הנורמטיבית, בפרט בכל הנוגע לשימוש בעינויים ובלחץ פיזי נגד נחקרים, שלדעת העותרים יש לאסור אותו לחלוטין. המדינה, לעומת זאת, טענה כי יש לדחות את העתירה ללא דיון לגופו של עניין, שכן ניתן להעלות את הנושא במסגרת הליכים קונקרטיים בבית המשפט, ופעילות השב"כ כבר נתונה לפיקוח של הרשות המבצעת, המחוקקת והמבקרת. בית המשפט מסכים עם טענת המדינה ודוחה את העתירה. השופטים מדגישים כי תפקידו העיקרי של בית המשפט הוא להכריע בסכסוכים על בסיס מסגרות עובדתיות קונקרטיות, ובעוד שישנם מצבים בהם בית המשפט עשוי לשקול טיעונים משפטיים כלליים, הימצאותה של אפשרות ממשית לסוגיה המתעוררת בסכסוכים קונקרטיים נוטה להרתיע את בית המשפט מלעסוק בעתירות כלליות מסוג זה. במקרה זה, קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית העתירה, שכן את ההנחיות לחוקרי השב"כ ניתן לבחון במערכות עובדתיות פרטניות, בין אם באמצעות תיקים לפסילת הודאות ובין אם באמצעות משפטים פליליים נגד חוקרים שפעלו לכאורה שלא כדין. זאת ועוד, קיומם של מנגנוני פיקוח ברשות המבצעת וברשות המחוקקת על פעילות השב"כ, לרבות הביקורות האופרטיביות של מבקר המדינה על חקירות השב"כ, מחזק את הטענה לדחיית העתירה. עוד מדגישים השופטים כי אין ביכולתם לקבוע מראש את חוקיות ההנחיות או את פעולתם של חוקרי השב"כ וכי כל קביעה בדבר חוקיותן צריכה להיעשות במסגרת הליכים קונקרטיים. לבסוף, בית המשפט מחליט שלא לפרסם את החלק החסוי של ועדת לנדוי. העתירה נדחית, והצדדים יישאו בהוצאותיהם המשפטיות.