סע"ש 26950-11-20

תקציר

התובעת, מלכה פרחי, שימשה כמטפלת של הורי הנתבעים, אהוד ותרצה תמיר, בשתי תקופות נפרדות. התקופה הראשונה החלה בדצמבר 2015 והסתיימה עם מותו של אהוד באפריל 2018, ואילו התקופה השנייה החלה לאחר מותו של אהוד ונמשכה עד פטירתה של תרצה במרץ 2019. בתקופה הראשונה הועסק התובע בחברת תגבורת, על בסיס מכסה של 12 שעות ביום שאושרה על ידי משרד הביטחון, וכן קיבל מאהוד תוספת שכר עבור בישול. השכר החודשי הממוצע מאהוד עמד על 2,275 ש"ח, בעוד שכרו ברוטו של התובע מחברת החיזוקים עמד על 4,379 ש"ח. הנתבעים, דורון ודוד תמיר, הם יורשי הוריהם ולא נחשבו למעסיקים בתקופה זו. עם זאת, הם אחראים לכל סכום שייקבע כי אהוד חייב לתובע. תקופת ההעסקה השנייה הייתה בין התובעת לבין הנתבעים, בעקבות הסכם המבוסס על תלוש השכר ממרץ 2018, אותו ביקשו הצדדים להתאים מבחינת הכנסות. העסקתה של התובעת בתקופה זו לא הייתה מפוקחת, והנתבעים לא היו חייבים לנהל רישום של שעות עבודתה. הראיות הראו כי התובעת נדרשה לעבוד שעות ספורות מאוד לאחר מותו של אהוד, בעיקר בסיוע למטפלת אחרת, ג'וי גונזלס, במקלחת תרצה ובביצוע כמה מטלות הבית. בית המשפט דחה את תביעותיה של התובעת לגמול שעות נוספות בתקופה השנייה, שכן השכר שהוסכם עליו נועד לכלול שעות נוספות. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי עבדה בשבתות, למעט מספר שעות מדי פעם. התובעת זכאית לתשלומים הבאים מהנתבעים, החייבים כיורשי הוריהם וכן כמעסיקיה הישירים בתקופה השנייה: - 34,084 ₪ עבור הפרשי הפרשות לקרן פנסיה עבור שתי תקופות העבודה. - 6,381 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים עבור שתי התקופות. - 6,324 ₪ בגין הודעה מוקדמת שפג תוקפה, המייצגים משכורת חודשית של 14,882 ₪ בניכוי 8,000 ₪ שכבר שולמו על ידי הנתבעים. - 4,234 ש"ח כדמי חופשה לתקופה הראשונה ו-6,448 ש"ח לתקופה השנייה. - 27,012 ₪ כהחזר בגין תשלומי מס שביצע התובע לרשויות עקב אי ניכוי המסים הנכונים על ידי הנתבעים. סכומים אלה יצומדו למדד המחירים לצרכן ויצברו ריבית ממועד סיום העסקתו של התובע ועד לתשלום בפועל. הנתבעים לא חויבו בהוצאות כלשהן, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.