עמ"ש 47712-05-23

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שהעניק למשיב (האישה) זכויות בדירה שנרכשה על ידי המערער (הבעל) במהלך נישואיהם ונרשמה על שמו בלבד. בני הזוג, להם שלושה ילדים משותפים, חתמו לראשונה על הסכם ממון המסדיר את יחסיהם הכספיים כידועים בציבור בשנת 2009, אשר אושר על ידי בית המשפט. שנתיים לאחר מכן נישאו בטקס אזרחי בקפריסין, ולאחר מכן בטקס דתי, אם כי הנישואין לא הוכרו רשמית בשל בעיות הגיור של המשיב. הדירה המדוברת נרכשה בשנת 2013, ממומנת באמצעות הלוואות ומשכנתא הרשומה על שם המערערת בלבד. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הסכם הממון משנת 2009 לא חל על הצדדים לאחר שנישאו, וכי יש לראות בדירה רכוש משותף, שכן הרכישה נעשתה במהלך הנישואין באמצעות כספים משותפים. בית המשפט ציין גם פערי כוחות בין הצדדים בעת חתימת ההסכם, שהשפיעו על החלטתו. בדחותו את הערעור, הסכים בית המשפט המחוזי עם קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, שהיו עובדתיות ברובן והתבססו על ראיות משמעותיות. בית המשפט הצטרף גם למסקנותיו המשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, והדגיש כי ההסכם משנת 2009 נועד לתקופת נישואיהם כידועים בציבור ואינו מהווה הסכם ממון לפי הדין החל. זאת ועוד, רכישת הדירה מומנה במשותף, בניגוד לטענות המערערת. בכך אישר בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, פסק מחצית מזכויות הדירה למשיב והטיל על המערער הוצאות משפט גבוהות יותר.