סע"ש 45731-07-20

תקציר

פסק הדין דן ביחסי העבודה בין שני התובעים, חסן ועימאד, לבין מעסיקם לשעבר, דפוס ציון, שבבעלות הנתבעים יגאל, אהרון ומלכה רבי. התובעים עבדו בחברת דפוס ציון למעלה משלושה עשורים וטענו כי הם חייבים תשלומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות. עוד נטען כי לא ניתנה להם הודעה מתאימה על תנאי העסקתם. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעים התפטרו מרצונם החופשי וגרמו להם נזק כלכלי ותדמיתי משמעותי. פסק הדין בוחן את טענות התובעים ומוצא כי חלקן מוצדקות וחלקן לא. ראשית, נקבע כי צו הרחבה בענף הדפוס חל על יחסי עובד-מעביד, וקובע כי שכר המינימום עומד על 5,300 ₪, ולפיכך נדחות טענות התובעים להפרשי שכר. נבחנות גם נסיבות פיטורי התובעים, ובית המשפט מוצא כי הן חסן והן עימאד התפטרו מרצונם לאחר שבקשותיהם להעלאות שכר מיידיות נדחו. כתוצאה מכך, הם אינם זכאים לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. תביעתם של התובעים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתם נדחית שכן היא נזנחה בסיכומיהם ולא הוכיחו כל נזק הנובע מכך. עם זאת, השופטת פוסקת לטובת התובעים בנוגע לתביעותיהם למענקי חגים, גמול שעות נוספות וקרנות השתלמות. חסן ועימאד מקבלים 31,850 שקלים ו-28,096 שקלים עבור מענקי חגים, בהתאמה, ויתרת הסכומים נקבעים גם עבור שעות נוספות וקרנות השתלמות. מפסק הבוררות של חסן נגזלים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות, בסך 6,000 שקלים. בנוסף, בקשת התובעים להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות על הנתבעים הפרטיים נדחית, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. השופטת דוחה גם את בקשת הנתבעים לקיזוז סכומים בגין אובדן הכנסה ופגיעה במוניטין, שכן הם לא סיפקו הוכחות מספקות להפסדים אלה. בסופו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, וכל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות, אותן יש לשלם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. השופטת מציינת את הפערים המשמעותיים בין הסכומים הנתבעים לסכומים שנפסקו ושוקלת את התנהלות התובעים, שלא הפגינה תום לב, בטרם החליטה על דרך פעולה זו. חתימתו המקורית של נציג הציבור של העובד נשמרת בתיק בית המשפט.