ע"א 612/84

תקציר

התיק בבית המשפט העליון נסב סביב אישה שנפצעה בתאונת דרכים לפני חקיקת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. הנושא העיקרי היה חישוב הפיצויים בגין אובדן השתכרותה, כאשר בית המשפט קבע את הנזקים על הכנסתה כציירת, מקצוע בו עסקה לאחר התאונה בשל מגבלות שנגרמו עקב פציעותיה. בית המשפט העליון הכיר במעבר שלה מעיצוב גרפי לציור כהכרחי בשל מגבלותיה הפיזיות, וקבע כי שכרה צריך לשקף את השכר הממוצע במשק, ולא את הכנסתה מציור. בית המשפט בחן גם תביעות פיצויים שונות, לרבות סיוע במשק הבית, הוצאות רפואיות וגמלת ניידות. בית המשפט העליון הסכים עם ההתאמות שנעשו על ידי הערכאה הנמוכה יותר, אך הורה על חישוב מחדש ספציפי של הוצאות רפואיות בעבר ואישר ניכויים בגין קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי כדי למנוע כפל פיצויים. עם זאת, היא אישרה את זכותה של המערערת לפטור מאגרת רישוי שנתית, שכן פטור זה היה קשור לתקנות שאינן תלויות בהשפעת התאונה ולכן לא ניתן לניכוי מפיצוייה. פיצויי כאב וסבל נקבעו כסבירים, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להוצאות משק הבית והספורט אושרה. בית המשפט העליון דחה את הערעור שכנגד, מה שהוביל לחישוב מחדש מסוים של הפיצויים שנפסקו למערערת, ועמד על העיקרון לפיו הערכות סובייקטיביות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד לגבי נזקים בלתי מוחשיים כמו כאב וסבל, יעמדו בעינן אלא אם כן ניכרה טעות משמעותית. ההחלטה הדגישה קווים מנחים משפטיים מדויקים לפסיקה ולחישוב של פיצויים לאחר תאונה, המשקפים הן את הנזקים שנגרמו בפועל והן את הקצבאות להטבות במסגרת הרווחה הקיימת.