תאד"מ 29008-06-22

תקציר

רכבם של התובעים ניזוק בתאונה, והם הפקידו את תיקונו במוסך לפי בחירתם, למרות שלא היה מוסך התנחלות. המוסך הזמין שמאי שיעריך את הנזק, והתובעים שילמו למוסך את עלות התיקון ואת שכר טרחת השמאי, שהסתכמו ב-1800 ₪. עם זאת, חברת הביטוח הנתבעת, שביטחה את רכבם של התובעים, החזירה להם באופן חלקי וניכתה 600 ₪ בעילה של שכר טרחת שמאי מופרז. לאחר מכן הגישו התובעים תביעה נגד חברת הביטוח על יתרת 600 השקלים, אך הנתבע טען כי לא נגרם להם כל נזק מאחר שלא שילמו את מלוא הסכום לשמאי. בית המשפט פסק לטובת התובעים, שכן הם הוכיחו די הצורך את התשלום לשמאי, ובכך ביססו את נזקם. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי שכר הטרחה מופרז, וציין כי חברות הביטוח מסתמכות פעמים רבות על שמאים וכי קיים הבדל בתעריפים בין שמאים העובדים עם חברות ביטוח לבין אלו העובדים בשוק החופשי. כמו כן נמצאה חובתם של התובעים לצמצם נזקים, שכן הם פעלו באופן סביר תוך הסתמכות על בחירת שמאי המוסך וניהול משא ומתן על שכר הטרחה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי מדובר בטענה פיקטיבית, וציין כי התובעים תמכו אידיאולוגית בתביעה ולא היו אנשי קש גרידא. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין יתרת 600 השקלים, בצירוף ריבית והוצאות, לרבות אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת מומחה. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בעוד התובעים נדרשו להסדיר את יתרת שכר הטרחה בתוך 20 יום. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור כדין.