מ"ת 14999-11-22

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינו של משיב העומד בפני אישומים של סחיטה באיומים. ההגנה לא חלקה על עילות המעצר, שבמרכזן אופי העבירה: מסוכנות לציבור וסיכון גבוה לשיבוש הליכי משפט. חומרת העבירה, הכוללת הפחדת קורבנות ופגיעה בחירותם, שלעתים קרובות הובילה אותם למסור כספים או רכוש, נקבעה בפסקי דין קודמים. כיוון שכך, השילוב של שני גורמים אלה מביא בדרך כלל למעצר עד תום ההליך המשפטי. במקרה זה, מעשיו של המשיב כללו מפגשים פיזיים ואיומים מפורשים בפגיעה פיזית, שהובילו את המתלונן למסור סכום כסף משמעותי. בית המשפט רואה את חלקו המרכזי של המשיב באירוע הסחיטה, והופך אותו לאירוע חוזר ולא חד פעמי. הערכת שירות המבחן את התנהגות הסיכון של המשיב הייתה מתונה, בהתחשב בתכונות אישיותו ובחוסר היציבות התעסוקתית בתקופה האחרונה, אשר הגבירו את הלחץ עליו לפרנס את משפחתו. הם המליצו שלא לשחרר, שכן הפקחים המוצעים יתקשו לקבוע לו את הגבולות הנדרשים. בית המשפט הכיר בכך שהמלצתם אמנם אינה מחייבת, אך במקרה זה יש די טעמים המצדיקים את מעצרו של המשיב, במיוחד נוכח הסכנה הנשקפת ממנו והסיכון לשיבוש הליכי משפט. כמו כן, בית המשפט עמד על חיסיון תסקיר שירות המבחן, והדגיש כי הוא אינו "ראיה" ואין צורך לחלוק אותו עם ההגנה במקרה זה. המלצות הדו"ח התבססו על נסיבות חריגות המפורטות בסעיפים חסויים, שחשיפתן לא יכולה להועיל להגנתו של המשיב. חומרת האינטרס המתואר בדו"ח הסודי הצדיקה אי-גילוי, שכן התועלת לא עלתה על הנזק הפוטנציאלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הוא דרך הפעולה הראויה, בהתחשב באופי העבירה, בהמלצות שירות המבחן ובסיכון הנשקף מהמשיב עצמו. החלטה זו התקבלה בנוכחות הצדדים המעורבים, ופסק הדין ניתן ביום 6.3.2023.