עת"א 41780-01-13

תקציר

העותר מרצה עונש מאסר של שנתיים ומבקש אישור לחופשה משירות בתי הסוהר. שב"ס סירב בנימוק שהעותר לא מילא אחר תנאי החופשה הקבועים בפקודת הנציבות 04.40.00, המחייבים תפקוד חיובי בכלא, לרבות השתתפות במסגרת טיפולית ושמירה על משמעת הכלא. העותר טען כי החלטת שב"ס אינה סבירה וביקש ביקורת שיפוטית. בית המשפט קבע כי לא ניתנה לעותר הזדמנות להישמע וכי עמדת שב"ס אינה נתמכת די הצורך בראיות. באופן ספציפי, בית המשפט ציין כי התנהגותו של העותר דווחה כנורמלית ולא הייתה כרוכה באירועים שליליים. השב"ס הסתמך על מידע מודיעיני, שבית המשפט מצא כי הוא מיושן ואינו מספיק כדי להצדיק את שלילת החופשה. בית המשפט קיבל את העתירה והורה לשב"ס לאפשר לעותר לצאת, בכפוף לכל מגבלה ששב"ס ימצא לנכון. בהחלטה הודגש כי חופשה אינה זכות מוחלטת, אך על שב"ס להפעיל את שיקול דעתו בהגינות ובהתאם לפקודה. חזקת התקינות המינהלית היטיבה עם העותר, ושב"ס לא הוכיח די הצורך כי התקיימו התנאים לסירוב לחופשה.