רע"פ 9040/12

תקציר

בקשת העותר למתן רשות לערער על פסק הדין נגדו בערכאות הנמוכות נדחתה. בית המשפט קבע כי רשות ערעור תינתן רק במקרים נדירים שבהם מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ולא רק לאינטרסים אישיים. במקרה דנן, טיעוני העותר לא הציגו שאלה כזו. טענות העותר בדבר פער העונש בין בתי המשפט לבין החלטת המשיב לערער על פסק דינו של בית משפט קמא לא היו מספקות, שכן העונש שהוטל עליו היה בטווח המוסכם ולמשיב שיקול דעת לערער. בית המשפט הדגיש כי החלטת התביעה לערער על גזר הדין תקפה אם היא בגדר הפרמטרים המוסכמים ואינה פוגעת באינטרס הציבורי. גם התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין הייתה מוצדקת, נוכח החריגה המשמעותית ממדיניות הענישה הראויה, והיה על העותר לצפות אפשרות זו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הפער בענישה בין משפט קמא לבין ערכאת הערעור, אף שהוא משמעותי, אינו מצדיק גלגול שלישי של התיק. גזר דינו של ערכאת הערעור נחשב ראוי, בהתחשב ברשלנות העותר ובאינטרס הציבורי בבטיחות בדרכים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והעותר חויב להתחיל לרצות את עונשו.