דב"ע מז/9 - 7

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על סיווג תשלומי "כוננות על" שקיבלו מנהלי מחלקות בתי החולים ערב פרישתם. המערערים טענו כי יש לראות בתשלום עבור "כוננות על" חלק משכרם הרגיל, ואילו המשיב טען כי מדובר בתוספת תשלום עבור עבודה נוספת. בפסק דינו של השופט נויגבורן נקבע כי תשלום "כוננות על" אינו חלק מהתגמול הסטנדרטי עבור עבודתו של מנהל מחלקה אלא מסווג כתוספת. הדבר מוצדק משום שאופי התשלום דומה לזה של "התראות מתוכננות", הנחשבות ללא עוררין לתוספות, והעובדה ששעות הכוננות חורגות מלוח הזמנים הרגיל של העבודה. כמו כן, ההסכם הקיבוצי קובע כי תשלומי הכוננות נפרדים מהשכר הרגיל. השופט נויגבורן מפנה לפסקי דין קודמים הקובעים את העקרונות לקביעה האם תשלום הוא תוספת או חלק מהשכר הרגיל. על פי עקרונות אלה, תשלומים עבור עבודה או מאמץ נוספים נחשבים לתוספות אלא אם כן הוכרו כקבועים. מכיוון שהתשלום "כוננות על" לא הוגדר כקבוע, הוא נופל לקטגוריה של תוספות. עוד מודגש בפסק הדין כי התשלומים צמודים להפרשות הקרן של העובד לפרישה, מה שמצביע עוד על כך שהם אינם חלק מהשכר הקובע. לבסוף, השופט מפנה לפסיקה קודמת שהתייחסה באופן ספציפי ל"כוננות על" ואישרה מחדש את טבעה כעבודה נוספת. בהיעדר סיבה משכנעת לסטות מתקדים זה, ובהינתן האזכור המפורש בהסכם הקיבוצי כי התשלום נפרד מהשכר, הערעור נדחה.