ע"א 3098/22

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק בתיק מספר 13751-04-21 ביום 28.2.2022. המערערת הגישה ביום 9.5.2022 ערעור, אשר המשיב ביקש לדחותו בנימוק שהוגש יום אחד לאחר המועד האחרון. המערערת טענה כי העיתוי היה נכון, וטענה כי פסק הדין נבחן על ידי בא כוח הצדדים ביום 2.3.2022, על פי שיטת משפט נטו. עם זאת, אושר כי פסק הדין ניתן ביום 1.3.2022, והמערער עצמו הכיר בתאריך זה בהגשה הראשונית. לפיכך, על פי תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המועד האחרון לערעור חושב ממועד "ההמצאה", שהוא 1.3.2022, מה שהופך את 8.5.2022 ליום האחרון להגשה. ערעורו של המערער התקבל אפוא באיחור של יום, שכן הוגש ביום 9.5.2022, ללא "סיבה מיוחדת" מוצדקת לשיהוי או בקשה להארכה. על פי אמות המידה של בית המשפט, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי כל עיכוב בהגשת הליך ערעור, ללא קשר למשכו, מחייב הצדקה ראויה, המחזקת את ההקפדה על לוחות זמנים פרוצדורליים. ההחלטה ניתנה ביום 22.6.2022.