ת"א 42165-05-22

תקציר

המבקש ביקש לבטל את פסק הדין ולהאריך את המועד האחרון לכך. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה משום שהוגשה שנתיים לאחר מתן פסק הדין ולא עמדה בדרישות. השופטת הסכימה עם המשיב כי נימוקי המבקש לשיהוי אינם מוצדקים. המבקשת ידעה על קיומו של ההליך אך בחרה שלא לפעול במשך שנתיים, ואף הודתה כי הבינה את הצורך להגיש בקשה לביטול אך לא עשתה כן. זאת ועוד, טענותיו של המבקש לישות משפטית נפרדת ואחריות אישית נחלשו נוכח הודאתו שלו עצמו והעובדה שלא צירף את הסכם רכישת המניות. המבקש גם פעל בחוסר תום לב בכך שהציג תמונה מוטה והסתיר עובדות ומסמכים. נוכח משך השיהוי, שקל השופט את האינטרס הציבורי ביעילות ההליך ומצא כי התנהלותו של המבקש פגעה בו קשות. לפיכך, דחה השופט את הבקשה והורה למבקש לשלם את הוצאות המשיב. זכותו של המבקש ליום בבית המשפט לא נשללה; במקום זאת, הוא ויתר עליה מספר פעמים. הפגיעה האפשרית במבקש עלתה על הפגיעה באינטרס הציבורי.