ע"א 67215-01-24

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו בפסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים: **ניתוח משפטי: ע"א 67215-01-24 חנה זלדה מייזוס נ' איזבלה דווידאשוילי** **מבוא** הערעור הובא בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא השופט אריאל ואגו – אב"ד, השופט גד גדעון, והשופט גיל דניאל) על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 28.11.2023, אשר דחה תביעתה של המערערת למתן צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבה לנגן בפסנתר בביתה, ולהשמיע רעש המהווה מטרד, וכן תביעה לפיצוי כספי. בית המשפט המחוזי הכריע בערעור על דרך החתמת ידו, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי. **רקע עובדתי וההליך בבית משפט השלום** 1. **הצדדים:** המערערת והמשיבה הן שכנות המתגוררות בבתי קרקע צמודים בבאר שבע, החולקים קיר משותף. 2. **טענות המערערת:** המערערת טענה כי נגינת המשיבה בפסנתר כנף, הממוקם בצמוד לקיר המשותף, מהווה מטרד רעש. לטענתה, פסנתר כנף בעל תיבת תהודה גדולה מפיק צלילים בעוצמה גבוהה החודרים לביתה. ניסיונותיה ליישב את העניין עם המשיבה כשלו, וכן השקעתה בבידוד אקוסטי של הקיר המשותף לא הועילה. המערערת הגישה חוות דעת אקוסטית, לפיה קיים פגם מבני המאפשר חדירת רעש, וכי עוצמת הרעש, העולה ביותר מ-5 dB(A) על רעש הרקע, מוגדרת כ"רעש חזק" האסור בכל שעות היממה. 3. **טענות המשיבה:** המשיבה טענה כי היא מנגנת בפסנתר בביתה שנים רבות בעוצמה נמוכה, וכי טענות המערערת מכחישות את המציאות. היא הגישה אף היא חוות דעת אקוסטית, שהסכימה לתוצאות המדידות אך חלק על הפרשנות. לטענת מומחה המשיבה, הרעש אינו "רעש חזק" ואינו "רעש בלתי סביר", ואין בחוק או בתקנות קביעה כי עלייה של 5 דציבל מעל רעש הרקע מהווה רעש מטריד. 4. **ההליך בבית משפט השלום:** בית המשפט ניסה למנות מומחה מטעם בית המשפט, אך הניסיונות לא צלחו. נשמעו עדויות הצדדים ומומחים מטעמם. במסגרת ההליך, ניתן תוקף להסדר דיוני שקבע כי המשיבה תנגן רק בשעות 16:00-18:00 עד למתן הכרעה. **פסק דינו של בית משפט השלום** 1. **המסגרת החוקית:** בית המשפט התבסס על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, ותקנותיו: תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן-1990, ותקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג-1992. 2. **העדפת חוות דעת המשיבה:** בית המשפט העדיף את חוות דעת המשיבה, בקובעו כי מסקנותיו מתיישבות עם הוראות החוק והתקנות. 3. **"רעש בלתי סביר":** בית המשפט קבע כי בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) אין התייחסות לעלייה של 5 דציבל מעל רעש הרקע כמדד לרעש מטריד. לפיכך, קביעתו של מומחה המערערת כי מעל 5 דציבל מהווה "רעש בלתי סביר" אינה מעוגנת בתקנות. 4. **פרשנות מרחיבה של המערערת:** בית המשפט דחה את עמדת מומחה המערערת, שכן זו ניתנה כפרשנות מרחיבה למושג "רעש בלתי סביר", וכללה למעשה פעולות שגרתיות. הדבר עלול להביא למצב שבו גם מכשירי חשמל שגרתיים ייחשבו כמפיקים "רעש בלתי סביר". 5. **מטרד סובייקטיבי מול אובייקטיבי:** בית המשפט הכיר בכך שהנגינה מפריעה למערערת ברמה הסובייקטיבית, אך לא מצא כי מהווה מטרד ברמה האובייקטיבית. התבססות על מטרד סובייקטיבי אינה מאפשרת קיום אורח חיים שגרתי. 6. **אי-קיום "רעש בלתי סביר":** בית המשפט קבע כי נגינת המשיבה בפסנתר אינה מהווה מטרד, "רעש חזק" או "רעש בלתי סביר" מבחינה אובייקטיבית, ולכן אין מקום לצו מניעה או פיצוי. 7. **ביטול הסדר דיוני:** בית המשפט ביטל את ההחלטה בדבר הגבלת שעות הנגינה, וקבע כי יש להסתפק במגבלות הקבועות בתקנות (איסור נגינה בין השעות 14:00-16:00 ובין 23:00 ל-07:00). 8. **דחיית התביעה:** התביעה נדחתה במלואה, וחויבה המערערת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין. **הערעור** 1. **טענות המערערת:** * נגינת המשיבה משמיעה רעש ממושך המפריע לה באופן משמעותי, למרות ניסיונותיה לבודד את הקיר. * המשיבה סירבה לכל ניסיונות הידברות. * המערערת הפנתה לחוות דעת מומחה מטעמה, שהציע פתרונות שלא יושמו. * העלתה השגות בנוגע למקצועיותו וכשירותו של מומחה המשיבה. * לטענתה, היה על בית המשפט למנות מומחה מטעמו, ולא לבסס את החלטתו על חוות דעת בלתי אובייקטיבית. * מדידת הרעש הראתה הבדל של 12.6 דציבלים בין רעשי רקע לנגינת הפסנתר. * פסק הדין שגוי בכך שהוא מבוסס על ההנחה כי התקנות קובעות דרך הוכחה יחידה, בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון. * נגרם לה מטרד כה משמעותי עד שאינה יכולה לתפקד, להתרכז, לישון או להימצא בבית ללא אטמי אוזניים. 2. **טענות המשיבה בתגובה:** * אין להתערב בפסק דין קמא, שכן בחן את כל טענות המערערת והראיות. * העדפת חוות דעת המשיבה על פני חוות דעת המערערת בדין נעשתה. * עמדת מומחה המערערת בדבר "רעש בלתי סביר" מעל 5 דציבל מעל רעש רקע אינה מעוגנת בחוק ומהווה פרשנות מרחיבה מדי. * המשיבה מנגנת שנים רבות בעוצמה נמוכה, ורק לאחרונה החלה המערערת להתלונן. * במצב בו לא נחצה הרף הקבוע בתקנות, נטל ההוכחה על המערערת כבד יותר. * המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה כי נגרם לה מטרד רעש. **דיון והכרעה בבית המשפט המחוזי** 1. **המסגרת המשפטית:** החוק הרלבנטי הוא סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, הקובע כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים". נדרשים שני קריטריונים מצטברים: (א) הרעש חזק או בלתי סביר, ו-(ב) הוא מפריע או עשוי להפריע. 2. **הגדרת "רעש בלתי סביר":** החוק אינו מגדיר מונחים אלו, והתקנות הרלוונטיות (תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) ותקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש)) מנסות להסדיר זאת. התקנות מגדירות "רעש בלתי סביר" לפי עוצמה, מפלסים, משך, וסוג אזור. 3. **אי-חריגה מרף "רעש בלתי סביר":** בית המשפט קבע כי **לא הייתה מחלוקת (גם מטעם המערערת) כי לפי תוצאות המדידות, עוצמת הרעש אינה חורגת מהרף המותר לפי תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר).** לפיכך, הרעש אינו "רעש בלתי סביר". 4. **"רעש חזק" וכלי עזר ראייתי:** בית המשפט הדגיש כי התקנות קובעות כלי עזר ראייתי בלבד להוכחת "רעש בלתי סביר", אך אינן בלעדיות. בית המשפט רשאי לקבוע על בסיס מכלול ראיות אם מדובר ב"רעש חזק" או "רעש בלתי סביר" המהווה מפגע. * **חידוש משפטי / הדגשה:** בית המשפט מחדד את הפרשנות לפסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פנחס פרשט), לפיה גם אם לא הוכחה חריגה ממפלסי הרעש המותרים, אין זה מחייב דחייה מלאה של התביעה. יש לשקול את מכלול הראיות לקביעת פתרון הולם המאזן בין זכויות הצדדים. 5. **הגדרת "רעש חזק":** בית המשפט ציין כי בניגוד ל"רעש בלתי סביר", התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) אינן קובעות הגדרות מדידה מדויקות ל"רעש חזק". 6. **תקנה 3(א) לתקנות (מניעת רעש):** בית המשפט קבע כי האיסור על הפעלת כלי נגינה בשעות מסוימות (14:00-16:00 ו-23:00-07:00) אינו מצמצם את תחולת האיסור הכללי בסעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, ואינו מאפשר נגינה המהווה "רעש חזק" או "בלתי סביר" בשאר השעות. 7. **עמדת מומחה המערערת:** בית המשפט קיבל את התיקון לכך שמומחה המערערת טען ל"רעש חזק" ולא ל"רעש בלתי סביר" (סעיף 42 לפסק הדין). עם זאת, דחה את עמדתו הגורפת כי כל רעש העולה ב-5 דציבל מעל רעש הרקע מהווה מטרד. בית המשפט מצא כי הפער של 5dB(A) בין רעשי הרקע לרעש נשוא התלונה, **עשוי** לגרום להפרעה או למטרד (אך לא בהכרח, ותלוי בנסיבות), שכן האוזן האנושית מבחינה בהבדלים ברמות אלו. 8. **האיזון בין הצדדים:** * **סבל המערערת:** בית המשפט הכיר בסבלה הממשי של המערערת, אשר אינו נובע מקטנוניות, כפי שעולה מהראיות (כולל תצהיר עובדת סוציאלית). הפער המשמעותי בין רעש הרקע לנגינת הפסנתר, במיוחד בפרקי זמן ממושכים או בשעות מסוימות, מצדיק התייחסות. * **זכות המשיבה:** בית המשפט הכיר בזכותה של המשיבה לנגן בפסנתר, במיוחד בהינתן שהנגינה אינה מגיעה כדי "רעש בלתי סביר". * **צעדים שננקטו:** בית המשפט נתן משקל לעובדה שהמערערת השקיעה כספים בבידוד אקוסטי, בעוד המשיבה לא נקטה בצעדים דומים להקטנת עוצמת הרעש. 9. **החלטת בית המשפט המחוזי – קבלת הערעור בחלקו:** * **תיחום שעות נגינה:** נקבע כי המשיבה תוכל לנגן בשעות הבאות: 10:00-13:00, וכן 16:00-20:00. * **מגבלת זמן:** סך הנגינה לא יעלה על שעתיים וחצי ביום. * **שינוי נסיבות:** הודגש כי נקיטת צעדים להקטנת עוצמת הרעש על ידי המשיבה בעתיד (הזזת פסנתר, בידוד אקוסטי) עשויה להצדיק שינוי גדרי הצו. 10. **הוצאות:** החיוב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין נגד המערערת בוטל. כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים מרכזיים:** * **איזון בין זכויות:** פסק הדין מדגים את העיקרון המשפטי של איזון בין זכות הקניין וזכותו של אדם ליהנות מבית המגורים שלו (המערערת), לבין זכותו של אדם לנהל פעילות בבית מגוריו, לרבות פעילות יצירתית (המשיבה). * **פרשנות "רעש חזק" מול "רעש בלתי סביר":** בית המשפט מבחין בין "רעש בלתי סביר" (בעל הגדרות תקנות ספציפיות) לבין "רעש חזק". בעוד שהראשון נמדד באופן אובייקטיבי על פי תקנות, השני עשוי להיקבע על בסיס מכלול ראיות, תוך התחשבות בפער מדציבלים מרעש הרקע, גם אם אינו חורג מהרף המוגדר בתקנות. * **מעבר לכלים הראייתיים שבתקנות:** פסק הדין מדגיש כי התקנות מהוות כלי עזר ראייתי, אך אינן ממצות. בית המשפט אינו כבול למדידות אובייקטיביות בלבד, ויכול להכיר במטרד גם אם לא נחצו בהכרח הרפים התקנוניים, על בסיס מכלול הנסיבות, כולל עוצמת הסבל הסובייקטיבי של הנפגע, במידה והוא משקף השפעה מהותית. * **חובת הפחתת נזק/מפגע:** בית המשפט מביא בחשבון את הצעדים שנקטה המערערת להפחתת הרעש, לעומת היעדר צעדים דומים מצד המשיבה, כשיקול בקביעת הפתרון. * **סעדים מידתיים:** במקום צו מניעה גורף, בית המשפט קבע סעד מידתי, הכולל תיחום שעות נגינה ומגבלת זמן, מתוך ניסיון לאזן בין צרכי שני הצדדים. * **חשיבות חוות דעת מומחים:** אף על פי שבית המשפט העדיף את חוות דעת המשיבה, הדיון מראה את חשיבותן של חוות דעת אלו, אך גם את הצורך של בית המשפט לבחון אותן באופן ביקורתי ולשלבן עם מכלול הראיות. * **התמודדות עם קשיים דיוניים:** הניסיון הכושל למנות מומחה מטעם בית המשפט אינו מונע מהשופטים להכריע בסכסוך, תוך התבססות על הראיות שהוצגו. בסך הכל, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום גמיש של החוק והתקנות, תוך שילוב של ניתוח אובייקטיבי וסובייקטיבי, ומחפש פתרון הוגן ומאוזן לסכסוכי שכנים הנוגעים למפגעי רעש.