בש"פ 3/14

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה במעשה חמור המיוחס למערער, אשר על פי החשד גייס את עזרתם של אחרים לתקיפת אדם, תוך גרימת חבלות גופניות ונפשיות קשות לקורבן. המעשה תוכנן ובוצע תוך שעות ספורות מרגע שנודע למערער על מערכת יחסים שהסעירה אותו. בית המשפט מכיר בחומרת המעשה, דבר המצביע על היעדר גבולות וסכנה פוטנציאלית לחברה. חשש זה מתעצם נוכח נכונותו הקודמת של המערער לעבור על החוק ובריחתו הראשונית מן הצדק במקרה זה. בעוד תסקיר שירות המבחן מצביע על כך שהמערער עשוי להתאים לשחרור חלופי, בית המשפט מדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך להגן על הקורבן הפגיע ועל הציבור בכללותו. עברו של המערער, התכנון הכרוך בביצוע העבירה, ומצוקתו של הקורבן, כל אלה מטים את הכף לכיוון המשך מעצרו של המערער. בית המשפט מכיר בכך שהחלטת בית המשפט המחוזי מהווה גם שיקול משמעותי, במיוחד במקרים בהם מאזני הצדק מאוזנים באופן שווה. לפיכך, הערעור לשחרורו של המערער נדחה, כאשר בית המשפט מעדיף את הגנת הציבור ואת חומרת העבירה על פני החלופות האפשריות. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של מכלול הנסיבות, מתוך הבנה כי על ערכאת הערעור לבחון באופן עצמאי את ענייני המעצר.