ת"ע 19419-02-23

תקציר

פסק הדין עוסק בילד שנולד מתרומת זרע ובזכותו הנטענת לרשת את בן זוגה של אמו. אמו של הילד והמנוח, שלא היה אביו הביולוגי של הילד, הסכימו לבצע הפריה והמנוח הסכים להכיר בילד כשלו. הילד נרשם כבנו של המנוח, והמנוח חויב בתשלום מזונותיו. עם זאת, המנוח הותיר אחריו צוואה לפיה הילד אינו בנו הביולוגי וכי אין לו כל קשר עמו. אחיותיו של המנוח הגישו בקשה לביטול צו הירושה לטובת הילד, בטענה שהוא אינו יורשו החוקי של המנוח. הילד טען כי פסק הדין בתביעת המזונות והתנהגותו של המנוח מכירים בו כיורש. בית המשפט קבע כי הוראות דיני הירושה והפסיקה אינן מאפשרות כינון יחסי הורות המבוססים על הסכמה בלבד וכי הרישום במרשם האוכלוסין, תעודת הלידה והתנהגות הנפטר אינם יכולים ליצור מעמד. לפיכך, הילד לא נחשב ליורשו של המנוח על פי דין, וצו הירושה בוטל. בית המשפט גם הורה על קיום הצוואה וקבע כי לילד אין מעמד להתנגד לה. הוצאות ההליך הוטלו על הילד.