ב"ש 4314/03

תקציר

המשיב, אזרח צרפתי, מבוקש להסגרה לצרפת בגין רצח בת זוגו בשנת 1980. הוא עזב את צרפת לישראל זמן קצר לאחר האירוע והוצא נגדו צו מעצר בינלאומי. צרפת מבקשת את הסגרתו כדי לעמוד לדין על עבירת הרצח. המשיב מתנגד לעתירה מכמה טעמים, שרובם מבוססים על הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה. בית המשפט בוחן את הראיות הקיימות נגד המשיב ומוצא כי די בהן כדי להצדיק את הסגרתו, שכן הן מלמדות כי יש מקום לנהל משפט שבו תוכרע אשמתו או חפותו. בית המשפט בוחן גם את הטענות בדבר תקנת הציבור, מחילה, התיישנות על פי הדין הישראלי והצרפתי כאחד, ומצבו הנפשי של המשיב. נפסק כי הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה אינו מצדיק סירוב הסגרה, במיוחד נוכח חומרתה הקיצונית של העבירה. כמו כן, בית המשפט קובע כי ההליכים בצרפת לא היו פסולים וכי העבירה לא התיישנה על פי הדין הישראלי. באשר לתקופת ההתיישנות על פי הדין הצרפתי, מציין בית המשפט כי ככלל אין זה ראוי לערוך בירור ראייתי לגבי הדין הזר במדינה המתבקשת. הסברי הרשויות הצרפתיות בדבר תקופת ההתיישנות משביעי רצון והמקום לבירור הסוגיה לגופה הוא בבית המשפט הצרפתי. לבסוף, בית המשפט בוחן את מצבו הנפשי של המשיב ומוצא כי הוא מסוגל לעמוד לדין. המשיב מוכרז כבר הסגרה בכפוף להתחייבות צרפת להחזירו לישראל לצורך ריצוי כל מאסר או אשפוז שיושתו עליו.