עש"א 34694-11-14

תקציר

פסק הדין דן בתכליתם של אמצעי המשמעת המוטלים על עובדי ציבור ובעקרונות המנחים את גזר הדין. בתי המשפט מתערבים בגזרי דין משמעתיים רק במקרים של טעות משפטית או חריגה משמעותית מהעונש המתאים. חומרת העונש צריכה להיות מידתית ביחס לעבירה, בהתאם לנסיבותיה ולנסיבותיו האישיות של העובד. הסנקציה החמורה ביותר היא פיטורים, שיש לשמור למקרים המתאימים. אמצעי המשמעת צריכים להיקבע בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. עבירות חמורות יותר יצדיקו מטבען עונשים כבדים יותר, בעוד שנסיבות אישיות עשויות להטות את הכף לכיוון הקלות, במיוחד אם לעובד אין עבר משמעתי קודם והעבירות אינן משפיעות על עבודתו. עם זאת, אופי העבירה וחומרתה הם שיקולים מרכזיים. במקרה זה, העובד, עובד תברואה בעירייה, ביצע עבירות סמים שאינן קשורות לעבודתו, שלא פגעו בתפקודו או ביושרתו. גם העבירות בוצעו לפני שנים, ומאז יש לעובד עבר נקי. בנסיבות אלה, הסנקציה החמורה ביותר של פיטורים מיידיים אינה מידתית. לפיכך, הערעור מתקבל, עונש הפיטורים מבוטל, ומוטל פיטורים על תנאי, יחד עם ניכוי שכר חודשי.