ע"פ 5736/22

תקציר

בהכרעת הדין ביקש המערער לבטל את הרשעתו באמצעות ערעור על מהימנותם של עדי התביעה ועדויות מומחים. לטענתו, אם התעוררו ספקות בנוגע לעדותו של מומחה התביעה וייס, אזי יש לבחון מחדש גם את עדויותיהם של קרן, מיטל, רפאל, בת חן ואלע"ד כשקריות או שגויות. עם זאת, בית המשפט אישר את ממצאיו של בית משפט קמא, וציין את המהימנות וחוסר המניע למרמה בקרב העדים, בנוסף לראיות הנסיבתיות בדבר חוסר יושרו של המערער בניסיונו להתחמק מאחריות לתאונה. בית המשפט מצא כי המערער נסע באור אדום וגרם לתאונה קטלנית, בניגוד לטענתו כי נסע באור ירוק. ראיות וידאו סתרו את גרסת המערער ותמכו בעדויות העדים. עדות המומחה של וייס נמצאה אמינה, ואילו זו של מומחה ההגנה וייסמן נמצאה מוטה. בית המשפט דחה את הערעור על ההרשעה, תוך שמירה על הראיות והעדויות המשמעותיות התומכות בטיעוני התביעה. באשר לערעור על גזר הדין, סירב בית המשפט להפחית את שבע שנות המאסר שנגזרו על המערער, בנימוק של חומרת העבירה וחוסר החרטה של המערער. בית המשפט אמנם הכיר בנסיבות חייו המאתגרות, אך הדגיש את חשיבות האחריות וההרתעה בעבירות דרכים, ורמז כי ייתכן שהיה ראוי להטיל עליו עונש חמור יותר. עם זאת, בהיעדר ערעור מטעם המדינה, לא ניתן היה להחמיר בעונש. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את ערעורו של המערער מכל הבחינות, ואישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין.