ת"א 32378-11-21

תקציר

ביום 7.7.2020 אירעה תאונת דרכים, כאשר התובע, שנהג ברכב לא מבוטח השייך לצד שלישי, התנגש במשאית. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע שברים קשים ברגלו הימנית, שהצריכו ניתוח. בשל היעדר ביטוח תקף, התובע אינו זכאי לפיצוי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970 וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. עם זאת, התובע טוען כי הוא נופל בגדר החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק האחרון, המאפשר פיצוי לנהגים שהיה להם אישור להפעיל רכב לא מבוטח, לא ידעו על היעדר הביטוח, וסביר להניח שלא היו מודעים לכך. על בית המשפט לקבוע האם תביעת התובע עומדת בקריטריונים אלה. הראיות מצביעות על כך שנהיגתו של התובע הייתה מותרת במשתמע, שכן הרכב היה נגיש ושימש לעתים קרובות אחרים. עם זאת, התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי לא היה מודע להיעדר הביטוח. עדותו של התובע לוקה בחוסר אמינות, בפרט בכל הנוגע לנסיבות אספקת הרכב ויחסיו עם בעל הצד השלישי. זאת ועוד, הימנעותו של התובע מלזמן עדי מפתח, כגון אחיו והאדם שביקש את נהיגתו, מערערת את טענתו. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע ידע או היה עליו לדעת על היעדר ביטוח. בנוסף, בית המשפט קובע כי לא היה זה סביר שהתובע לא היה מודע למצב הביטוחי. יחסיו של התובע עם הצד השלישי היו רחוקים, ולא הייתה ביניהם כל אינטראקציה או קרבה משמעותית שתצדיק אמון עיוור. במקום זאת, התובע עבד עבור אדם אחר, שריף, והרכב שימש לעבודה זו. טענת התובע כי חוסר ידיעתו בנושא הביטוח נובע מתמימות ואי ידיעת החוק אינה משכנעת. כתוצאה מכך, בית המשפט קובע כי התובע אינו עומד בדרישות סעיף 7א ואינו זכאי לפיצוי. כמו כן, נדרש התובע לשלם 15,000 ₪ הוצאות הקרן. פסק הדין נמסר לצדדים, והם שומרים לעצמם את הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.