עב"ל 60721-12-20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור של שני צדדים מסוכסכים; המוסד (ככל הנראה מוסד ביטוחי) והמשיב, לעניין הכרה בתאונת עבודה שהובילה למותו של כבאי. המוסד טען כי המנוח חווה מאמץ פיזי מיוחד או אירוע חריג שגרם ללחץ נפשי חריג שהוביל למותו. מנגד, טען המשיב כי האירוע המדובר אינו מהווה אירוע חריג. פסק הדין מפרט את הקריטריונים הנדרשים להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, הכוללים הוכחת התרחשותו של אירוע חריג בסמוך לפני האוטם. הדבר נדרש פעמים רבות בשל הקשר הסיבתי הלא ברור בין הפגיעה לבין העבודה שבוצעה. במקרה זה, בית המשפט נדרש לקבוע האם התרגיל בו השתתף המנוח יכול להיחשב כ"אירוע חריג". החלטת בית הדין האזורי קבעה כי התרגיל המדובר אכן מהווה אירוע חריג בשל האווירה והנוכחות של גורמים שונים, בהם מנהל שדה דב. עם זאת, פסק הדין של בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט העליון מצא כי התרגיל עצמו לא עמד בדרישות של אירוע חריג, שכן הוא לא הציג ראיות אובייקטיביות לכך שהתרגיל גרם למנוח התרגשות, מתח או מאמץ גופני יוצאי דופן. כמו כן, מהראיות עולה כי התרגיל היה שגרתי ומטרתו הייתה לשמור על כשירותם ומוכנותם של הכבאים. לפיכך פסק בית המשפט לטובת המוסד, ודחה את תביעת המשיב לתגמולי תלויים.