עמ"ה 830/06

תקציר

הדיון נסוב סביב החלת תיקונים לפקודת מס הכנסה, המעלים את גיל הפרישה מ-65 ל-67, על נישומים שפרשו מוקדם לפני כניסת התיקונים לתוקף. בית המשפט מגיע למסקנה כי התיקונים אינם חלים רטרואקטיבית על נישומים אלה. ההנחה היא שחקיקה אינה רטרואקטיבית, ואין לפגוע בזכויות מוקנות. במקרה זה, זכותם של הנישומים לפרוש ולקבל פנסיה נקבעה בעת פרישתם, ושינוי זה משמעותו שלילת מעמדם, דבר שאינו חוקי. לפיכך, תיקונים אלה אינם חלים על מי שפרש כדין לפני 1 באפריל 2004. עוד מדגיש בית המשפט כי מדיניות המס היא חלק מהמדיניות החברתית-כלכלית ועליה לדבוק בעקרונות זכויות האדם והמשפט הציבורי, במיוחד כאשר מדובר בזכויות יסוד ובזכויות מבוססות מעמד. החלה רטרואקטיבית של התיקונים תיצור גם חלל משפטי, שכן פורשים מוקדמים אלה לא ייחשבו לעובדים או למובטלים, מה שיוביל לאי ודאות וחוסר יציבות. יתר על כן, כוונת המחוקק מאחורי התיקונים הייתה פרוספקטיבית, במטרה להשפיע על פרישה עתידית, והיישום ההדרגתי של גיל הפרישה החדש מלמד על ההשלכות המשמעותיות של השינויים. לבסוף, בית המשפט מציין כי רשות המסים יכולה לשנות את שיעורי המס אך אינה יכולה לבטל בעקיפין את מעמדם של הפורשים. כפועל יוצא, זכאים הפורשים המוקדמים במקרה זה להטבות הפטור ממס הכרוכות בפרישה, והמשיב חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.