ת"א 31022-01-24

תקציר

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, נדחתה תביעת פינוי של דיירת מוגנת מחנות ברחוב דיזנגוף 234 בתל אביב. התובעות, בנותיה של בעלת החנות המקורית, טענו כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שהעבירה את זכות ההחזקה והניהול של החנות לבתה, גלית, בניגוד לתנאי ההסכם. **העובדות הרלוונטיות:** * החנות הושכרה בשכירות מוגנת בשנת 1991. * הסכם השכירות כלל סעיף המעניק לנתבעת אופציה, עד 31.8.1994, להעביר את זכות הדיירות המוגנת לבתה, גלית. * עד למועד מימוש האופציה, ניתנה לגלית רשות זמנית לנהל את העסק בחנות על חשבונה. * לאחר 1.9.1994, אם האופציה לא מומשה, נאסר על גלית לנהל את העסק בשמה, והמשך ניהול העסק ייחשב להפרה יסודית של הסכם השכירות. * התובעות טענו כי האופציה לא מומשה, וגלית ממשיכה לנהל את החנות בפועל. * הנתבעת טענה כי היא הבעלים והמנהלת הבלעדית של העסק, וגלית רק מסייעת לה. * התובעות הגישו את התביעה רק בשנת 2024, לאחר שהחלו קידום פרויקט תמ"א 38. **המסגרת המשפטית והכרעת בית המשפט:** 1. **התיישנות:** בית המשפט קבע כי עילת התביעה, ככל שהייתה קיימת, נולדה ביום 1.9.1994, עת הסתיימה תקופת הרשות הזמנית לגלית לנהל את העסק. מאחר שתביעה לפינוי דייר מוגן נחשבת כתביעה במקרקעין, תקופת ההתיישנות הינה 15 או 25 שנים (בהתאם למעמד המקרקעין). לפיכך, התביעה, שהוגשה בשנת 2024, התיישנה זה מכבר. בית המשפט דחה את טענות התובעות כי מרוץ ההתיישנות החל רק עם פטירת אמם בשנת 2011, או כי יש להחיל את כלל הגילוי המאוחר, מכיוון שההסכם היה ברשותן עוד קודם לכן. 2. **הפרת הסכם השכירות:** גם לגופם של דברים, בית המשפט קבע כי התובעות לא הוכיחו שהנתבעת הפרה את הסכם השכירות. * **פרשנות הסכם השכירות:** סעיף 21 להסכם התייחס להיתר זמני לגלית לנהל את העסק על חשבונה עד 31.8.1994, וקבע כי לאחר מכן, אי-מימוש האופציה והמשך ניהול העסק על שמה של גלית יהוו הפרה יסודית. בית המשפט פירש זאת כאיסור על גלית לנהל את החנות בשמה ועל חשבונה, ולא כאיסור מוחלט על סיוע או נוכחות בחנות. * **הוכחת הפרה:** הראיות שהוצגו מלמדות כי הנתבעת היא זו שמנהלת את העסק, מקבלת את הכנסותיו, נושאת בהוצאותיו ומשלמת את דמי השכירות. גלית מסייעת לה בתפעול, במכירות, בתחזוקה ובהתנהלות מול הרשויות. פעולות אלו, במיוחד לאור גילה של הנתבעת (84), אינן עולות כדי ניהול החנות בשמה ועל חשבונה כפי שאסר הסעיף. רישום תיק עוסק פטור על שם גלית או הגשת תכנית סניטרית לבקשה לרישיון עסק על שמה, אינם מהווים הוכחה חד משמעית לניהול העסק על ידה, במיוחד כאשר הוצגה קבלה על תשלום רישיון עסק על שם הנתבעת. 3. **ויתור ומניעות:** בנוסף, בית המשפט קבע כי גם אם היתה מוכחת הפרה, התנהלות התובעות ואימן במשך השנים, שכללה ידיעה (לטענתן) על ניהול החנות על ידי גלית משנת 1994 ועד לפטירת האם בשנת 2011, תוך המשך קבלת דמי השכירות, עולה כדי ויתור על עילת הפינוי. התובעות, הבאות בנעלי אמם, מוחזקות כמי שידעו על המצב ועל אי-מימוש האופציה, ובשל השיהוי הרב וההשלמה עם המצב, הן מנועות מלטעון כעת להפרה. 4. **חוסר תום לב:** בית המשפט העיר כי הגשת התביעה רק בעת קידום פרויקט תמ"א 38, כאשר החנות עצמה עשויה להיהרס, מעלה חשד כי התכלית העומדת בבסיס התביעה אינה אכיפת הסכם השכירות אלא תכלית אחרת, וכי התנהלות זו עלולה לעלות כדי חוסר תום לב. **מסקנה:** לאור כל האמור, בית המשפט דחה את התביעה הן בשל התיישנות והן בשל העדר הוכחת הפרת הסכם השכירות, ובנוסף, מצא כי התובעות ויתרו על זכויותיהן או מנועות מלטעון להפרה. התובעות חויבו בהוצאות הנתבעת.