ת"א 1293/04

תקציר

התיק סובב סביב תביעות כספיות הקשורות לבעלות על חלקת אדמה בפתח תקווה. התובעים והנתבע הינם בעלי מניות בחברה המחזיקה בזכויות בקרקע. התובעים טוענים כי הוצאו להם הוצאות שונות בגין השבחת ופיתוח הקרקע והם זכאים להחזר מהנתבעת בגין חלקה. הנתבעת הגישה בקשה להחלפת מפרק החברה וכן תבעה מהתובעים דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו בחלקה במקרקעין. התיק עבר לבוררות, והבורר פסק לטובת הנתבע. לאחר מכן דרשו התובעים כי הנתבעת תשלם את חלקה בהשקעות שבוצעו בקרקע. הנתבע הגיב בהעלאת טענת התיישנות. עם זאת, השופט פסק נגד הנתבע וקבע כי אין לשלול את תביעת התובעים מחוק ההתיישנות. הרציונל של השופט התבסס על פרשנותו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות, העוסק בתביעות שכנגד וקיזוזים, וקבע כי פסיקה לטובת הנתבע תוביל לתוצאה בלתי צודקת. השופטת הדגישה את הצורך בסימטריה בין הצדדים ופירשה את החוק באופן רחב כך שיכלול את תביעת התובעים, ובכך אפשרה להם את יומם בבית המשפט. המשפט נקבע ל-24 במרץ 2005.