בג"צ 5871/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המערערת על החלטת המשיבים לייבא כמות מוגבלת של בשר כבש קפוא, בפרט 400 טון, ועל התהליך שבו התכוונו לבחור את היבואנים הפרטיים לביצוע הייבוא. העותרים טענו כי החלטת המשיבים לבחור יבואנים בהליך הגרלה אינה סבירה וכי קיימות שתי חלופות עדיפות: בחינת בקשות לרישיון יבוא באופן פרטני או עריכת מכרז. לטענת העותרים, הגבלת היבוא למכסה שנקבעה מראש פוגעת בחופש העיסוק שלהם. בנוסף, טענו העותרים כי היה מקום לתת להם עדיפות בתהליך הייבוא, שכן הם הביעו בעבר עניין ביבוא בשר כבש ואף הגישו בקשה. בג"ץ קבע כי למשיבים סמכות להגביל את היבוא וכי החלטתם התבססה על שיקולי מדיניות כלכלית תקפים. עוד קבע בית המשפט כי בחירתם של המשיבים בהגרלה כשיטת הבחירה הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות. מתכונת ההגרלה הייתה מוצדקת בשל אופייה של התוכנית, שביקשה להעניק שוויון הזדמנויות לכל היבואנים הזכאים, והיעדר קריטריונים מתאימים להליך מכרזי, בהתחשב באי אחידות המוצר ובמורכבות השוואת ההצעות. תהליך הבחירה הדו-שלבי, עם סינון ראשוני לזכאות, נמצא משביע רצון, והסיר את החששות כי מועמדים לא מתאימים עשויים ליהנות מההגרלה. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי המשיבים לא היו מחויבים להתחייבויות קודמות כלשהן כלפי העותרים בנוגע לבקשתם או לשיטת הבחירה. הוראת השעה בחוק יסוד: חופש העיסוק תמכה אף היא בעמדת המשיבים, שכן היא אפשרה את הותרת הגבלות היבוא הקיימות על כנן. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והצו המותנה בוטל והותיר את החלטת המשיבים על כנה.