רע"א 2900/22

תקציר

בפסק הדין שלפנינו, בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור בעניין סעד זמני והחליט להתייחס אליה כאילו כבר הוגש ערעור לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. הערעור התקבל על יסוד בחינה מעמיקה של שיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני וערבויות כספיות נלוות. בית המשפט הדגיש כי שיקול דעת זה הוא רחב, ורק לעתים רחוקות יש הצדקה להתערבות בערעור. עם זאת, היא הדגישה את הצורך להתאים כל דרישת ערבות לנזקים הצפויים לצדדים המעורבים, תוך הסתמכות על תקדימים כמו פרשת גרינשפון. עבור יורופן, הנזקים הצפויים זוהו כריבית נוספת על הלוואה עקב עיכובים בביצוע. עם זאת, הדרישה הראשונית מהמבקשים להפקיד 5 מיליון שקל בחודש להבטחת קרן ההלוואה לא התיישבה עם המטרה של קיזוז נזקים צופים פני עתיד, שכן היא למעשה הבטיחה התאוששות מנזקי העבר. יתר על כן, ערבות זו היוותה לחץ כלכלי חמור על המבקשים, שהיו תלויים במידה רבה בפנסיה והיו בעלי נכסים מוגבלים. פסק הדין הכיר בהשלכות המשפחתיות הרחבות יותר, כאשר בני המשפחה של המבקשים מתגוררים במקום, והכיר בהקשר זה בהערכת הנזקים ובקביעת הערבות. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את הערבות המקורית וקבע ערבות סבירה יותר בסך 100,000 ₪, הניתנת להמרה לערבות צד ג', כדי לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולהקל על המבקשים מצוקה כלכלית מיותרת. פעולה זו מותירה על כנה את צו המניעה הזמני מאפריל 2022 עד להכרעה בתביעות המבקשים, תוך הבטחת פיצוי ליורופן מבלי להטיל מחסום בלתי עביר על המבקשים. ההחלטה נמנעה מצווי הוצאות, המשקפים דיון מעמיק בתיק ביום 31 ביולי 2022.