עת"מ 62779-08-20

תקציר

העותר הביא בפני בית המשפט טענה כי המשיבים לא מילאו את התנאים שנקבעו להוצאת היתר וכי ההיתר ניתן באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תכניות מתאר תקפות. פסק דינו של השופט הוא לדחות את העתירה בנימוק שהעותר לא מיצה את ההליכים המנהליים העומדים לרשותו. השופט קובע כי היה על העותר לפנות תחילה לוועדת הערר בטרם יפנה לבית המשפט, כנדרש בחוק, ומשכך אין בית המשפט לעניינים מנהליים צריך להתערב. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים המאשרים עיקרון זה, ומדגיש כי ועדת הערר היא גוף מקצועי בעל מומחיות בענייני תכנון ולכן יש לתת לה הזדמנות ראשונה לבחון מקרים מסוג זה. סמכות הוועדה משתרעת על מקרים בהם מועלית טענה כי היתר חורג מתכנית, החלה על המקרה הנוכחי מאחר והתנאים הנדונים פורטו בתכנית המתאר. עוד מציינת השופטת כי הרחבת זכות הערעור לוועדת הערר יעילה ועולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית, ומותירה רק מקרים חריגים לדיון ישיר בבית המשפט לעניינים מנהליים. מאחר שהמקרה הנוכחי אינו נופל בגדר חריגים אלה, על העותר לפנות תחילה לוועדת העררים, ורק לאחר מכן, במידת הצורך, לבית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, העתירה נדחית מבלי להתעמק לגופו של עניין, ועל שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.