ע"א 391/80

תקציר

המקרה בבית המשפט העליון עסק בערעור של 25 בעלי דירות על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לחובות שלדעתם המשיבה, חברה משכנת, לא מילאה בהתאם לחוזי הרכישה שלהם. הנושאים העיקריים סבבו סביב רישום דירות, בניית מגדל ביטחון, אספקת גנרטור למעליות בשעת חירום וליקויי בנייה שונים. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע, כי לא ניתן להביא ראיות נוספות בשלב זה, שכן המערערים לא הציגו אותן מלכתחילה ולא סיפקו כל הצדקה להשמטתם. בית המשפט לא מצא אפשרות טכנית או מעשית להקמת מגדל הביטחון בדיעבד, ולכן לא היה מוצדק להוציא צו אכיפה. באשר לגנרטור שונה בית המשפט העליון מהערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי הציפיות המשפטיות והחוזיות משתמעות מחובת המשיב להתקין גנרטור, שכן התנאי לתא הגנרטור התקיים בתכניות הבנייה ובהיתרים, ותום הלב בביצוע החוזה מכתיב פרשנות כזו. בית המשפט ציין הבחנות בדיני החוזים, תוך שימת דגש על עמידה בדרישות החוק ובציפיות האופייניות לחברות בנייה בעלות מוניטין. הערעור התקבל בחלקו ביחס לגנרטור, וחייב את המשיבה להתקין אותו על חשבונה כדי להבטיח את פעולת המעלית בעת הפסקות חשמל. לגבי טענות אחרות נדחה הערעור. בית המשפט הדגיש את הציפיות הפרוצדורליות ואת החשיבות לפעול בתום לב, תוך שהוא קורא לבהירות בהתחייבויות ובציפיות בין הצדדים.