ע"פ 2783/22

תקציר

בתיק משפטי שעסק בעבירות מין בתוך משפחה, בחן בית המשפט לערעורים את ממצאי בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. המערער לא ערער על הקביעה הבסיסית כי הוא "בן משפחה" של המתלוננת, שהובילה להרשעה בעבירות מין במשפחה. הערעור ערער ברובו על ממצאי המהימנות, וטען לשקר בטענותיה של המתלוננת בשל הוצאת דיבה לכאורה מצד אמה. עם זאת, בית המשפט סבר כי התערבות בקביעות עובדתיות ומהימנות מתרחשת רק במקרים חריגים, שאינם חלים כאן. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, נתמכת בפרטים, עקביות, התנהגותה וראיות מאששות, לרבות מצבה הנפשי כפי שתואר על ידי הפסיכותרפיסטית שלה. מצוקתה הנפשית, חרדתה ונטיותיה האובדניות של המתלוננת נקשרו למעשיה של המערערת, ותמכו עוד יותר באמינותה. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר קשירת קשר נגדו, ולא מצא ראיות ממשיות לטענות אלה. באשר לגזר הדין, העונש נקבע כמתאים לעבירה, בהתחשב בחומרת העבירה ובהשפעתה על הקורבן. למרות ששופט אחד הציע עונש מופחת, הרוב אישר את גזר הדין המקורי, המשקף גינוי חברתי לעבירות כאלה. המערער נצטווה להתחיל את מאסרו כמתוכנן.