ע"א 618/05

תקציר

בערעור זה נדונה השאלה המרכזית האם זכאי המערער לפיצויים בגין הפקעת קרקע ששימשה למפעלו בישראל. המערערת החזיקה במקרקעין אלה במשך עשרות שנים ללא בעלות פורמלית, תוך הסתמכות על חוזה חכירה ראשוני קצר מועד עם העירייה והסכמים בעל פה שבאו בעקבותיו, אך מעולם לא הסדירה הסכמי מכר או הסכמי חכירה מורחבים. עם הזמן, גופים שלטוניים שונים התירו לו להשתמש בקרקע, אך לא העבירו זכויות בעלות, מה שהפך את מעמדו המשפטי לרופף. כאשר חלקים מהקרקע הופקעו לטובת פרויקטים של כבישים ציבוריים, הוא תבע פיצויים, ותבע הן זכויות בעלות והן הטבות לא רשמיות בשל אכלוסו והשקעותיו ארוכות השנים. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הוא נעדר זכויות קנייניות, ואפיין את מעמדו כבעל רישיון הניתן לביטול, שאינו מהווה "זכות או הטבה" המזכה בפיצוי לפי הדינים הרלוונטיים. למרות שפוצה על שיפורים שנעשו בקרקע, ובפרט מבנים שנבנו שלא כדין, נדחו תביעות פיצויים נוספות, לרבות בגין הפסדים עסקיים, בהתאם לתקדים שאינו מעניק פיצוי על פעילות עסקית שהתנהלה במבנים בלתי חוקיים. פסק הדין הדגיש את השימוש הבלתי מורשה, אך הנסבל לטווח ארוך, בקרקע וקבע כי מצבו אינו מחייב פיצוי מעבר למה שנחשב שוויוני. הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון, ואישר כי לא מגיע פיצוי בגין הקרקע שהופקעה עצמה או אובדן רווחי העסק, ולא נגרמו נזקים נוספים מעבר ל-69,800 ₪ שנפסקו בעבר בגין רשלנות במהלך עבודות סלילת כבישים.