תפ"ח 1026/09

תקציר

בית המשפט החליט לבטל את כתב האישום נגד הנאשם בשל אי עמידתה של המדינה בזכויותיו של הנאשם ל"יידוע" ול"שימוע" כמפורט בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. לפי הכרעת הדין, המדינה לא שלחה לנאשם הודעה על העברת חומרי חקירה הנוגעים אליו, ואף לא אפשרה לו לבקש את ביטול כתב האישום כאמור בסעיפים 60א(א) ו-60א(ד) לחוק האמור. בית המשפט ראה בהפרה זו פגם יסודי, ההופך את כתב האישום לחסר תוקף. בהגיעו למסקנה זו, שקל בית המשפט את ההחלטות הסותרות של ערכאות פרוצדורליות נמוכות יותר ואת אופיו של הליך השימוע, ובסופו של דבר צידד בנאשם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המדינה בדבר תחולתו של סעיף 60א(ז) לפקודת מס הכנסה, המתייחס לאנשים "שהוגש נגדם כתב אישום במהלך מעצרם", על הנאשם, שהיה נתון ב"מעצר בית". המונח "מעצר בית", טען בית המשפט, נבדל מ"מעצר" ואין לפרשו ככזה. כמו כן, הדגיש בית המשפט את החשיבות בכך שהמדינה תעמוד בחובותיה החוקיות ותספק הצדקות במועד, דבר המחזק את שלטון החוק והשוויון. ביטול כתב האישום מוצדק, קבע בית המשפט, שכן דיון בדיעבד לא יהיה יעיל ועלול להטות את הערכת התובע את טענות הנאשם. החלטה זו התקבלה על מנת להבטיח הליך הוגן לנאשם ולשמור על טוהר המידות של מערכת המשפט.