ע"א 43426-10-10

תקציר

זהו תקציר פסק הדין בתיק בין מושב לחברה בשם אורהן, שהחל על רקע מחלוקת על הקצאת קרקע להקמת שירותי דרך. מינהל מקרקעי ישראל אישר את הקצאת הקרקע לשני קיבוצים ללא מכרז, דבר שהמושב התנגד לו, מה שהוביל לפסיקה בבג"ץ שביטלה את ההחלטה ואת החוזה שבא בעקבותיה. לאחר פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה אורהאן תשכיר למושב שטח מסחרי בנוי בשטח בנוי של 100 מ"ר ותהיה לה זכות שימוש בו. בתמורה, ישלם המושב לאורהאן דמי שימוש. בנוסף, הסכימו הצדדים על אופן חלוקת המסים וההיטלים הנובעים מההסכם, כאשר אורהן ישלם את מס השבח והיטל ההשבחה, והמושב ישלם את מס הרכישה. בהמשך הגיש המושב תביעה נגד אורהן, בדרישה לדמי שימוש שלא שולמו ולפסק דין הצהרתי בעניין תשלומי המס. בית משפט קמא פסק לטובת המושב והוביל את אורהן לערער. עם זאת, לפני הדיון בערעור, הצדדים הגיעו לפשרה חלקית, הסכימו על דמי השימוש, והותירו רק את נושא המיסוי להכרעת בית המשפט. אורהן טען, כי בית משפט קמא לא הבחין בין שתי עסקאות בהסכם – חכירת המשנה למושב והסכם ההרשאה המקנה לאורהן זכות שימוש. לטענת אורהן, מס השבח כבר שולם בגין עסקת חכירת המשנה, ואין לכלול בפסק הדין ההצהרתי את היטל ההשבחה. המושב, לעומת זאת, טען כי אורהן דיווח באופן חד צדדי על ההסכם לרשויות המס, וכתוצאה מכך חויב במס באופן שגוי. ערכאת הערעור דחתה את ערעורו של אורהן, והסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיפי ההסכם כמכלול, תוך התייחסות להסכמי שכירות המשנה וההרשאה כחטיבה אחת. כך, חובתו של אורהן בתשלום מס שבח והיטל השבחה חלה על שתי העסקאות. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענתו של אורהן כי חיוב המס היה שגוי, שכן המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לסתור את חזקת התקינות של רשות המסים. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו ההצהרתי של בית משפט קמא, והורתה לאורהן לשאת במס שבח ובהיטל השבחה הקשורים להסכם, ופסק למושב שכר טרחת עורך דין מופחת בסך 6,000 ₪.