סע"ש 8815-04-17

תקציר

השופט מוצא לטובת התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, את תביעתו לזכויות עובדים ולשכר שלא שולם. בקשת התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע הבודד נדחית, שכן השופט אינו מוצא סיבה מספקת להרים את מסך התאגיד. השופט קובע את תקופות העסקתו של התובע, וקובע כי הוא עבד במשרה מלאה בחברה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 39,750 ₪, מאחר ונמצא כי שולמו לו דמי מינימום נמוכים מהמינימום הקבוע. עם זאת, השופטת דוחה את התביעה לגמול שעות נוספות בשל היעדר ראיות משכנעות וטיב מערכת היחסים הכפולה של התובעת עם הנתבעים, שכללה שעות סוציאליות שלא בעבודה. גם תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים נדחית מאחר שלא הוכיח כי התפטר עקב מחלה ולא נתן לנתבעים הודעה מוקדמת. הנתבעים חויבו לשלם 8,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר לתובע, ו-5,000 ₪ בגין אי מתן חוזה עבודה והודעה מוקדמת לתנאים. בתוך כך, נדחות תביעות התובעת להחזר הוצאות נסיעה, פדיון ימי חופשה ותשלום במקום הפרשות לפנסיה. תביעת הקיזוז של הנתבעים מתקבלת בחלקה, ו-2,600 ₪ ינוכו מהסכום המגיע לתובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות. בסופו של דבר, החברה הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 52,750 ₪, בניכוי סכום הקיזוז, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. לתובע נפסקות הוצאות משפט בסך 9,000 ₪.