ת"א 1229/09

תקציר

בתביעה בין בנק לנתבע בעניין החזרת אשראי, ניתנה לבנק תביעה חלקית והתביעה שכנגד נדחתה. בתביעה, כפי שהתקבלה בחלקה, נטען כי חובו של הנתבע לבנק ליום 11.3.08 עמד על סך של 2,722,761 ₪, צבירת ריבית ממועד זה ועד לפירעון על פי ההסכמים בין הבנק לנתבע. בעקבות מחלוקת על חישוב הריבית, ביקשה לשכת ההוצאה לפועל מבית המשפט הבהרות. הבנק טען כי יש לחשב את הריבית על פי ההסכמים, שקבעו את שיעור הריבית בעת פירעון מיידי. הנתבע טען כי הריבית צריכה להתבסס על הסכם האשראי והסכמי הלוואה פרטניים, אשר קבעו ריביות שונות. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הריבית על החוב בשיעור המקסימלי על פי הסכם החיוב הכללי של הבנק, בהיותה הלוואה במטבע חוץ. לפיכך, בקשת הבנק להבהרה התקבלה באופן חלקי, כאשר הריבית חושבה על פי הסכם החייב הכללי על הלוואות במטבע חוץ. הקביעה נעשתה שלא בנוכחות הצדדים, ללא צו להוצאות.