בג"צ 635/23

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי המשפט בעניינים הנוגעים לחיסיון מסמכים שנתפסו במהלך חיפושים במשרדי עורכי דין. פסק הדין מסביר את ההבדלים בין הוראות פקודת סדר הדין הפלילי ופקודת מס הכנסה לעניין תפיסת מסמכים ואת תפקידם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ביישוב מחלוקות על חיסיון מסמכים. על פי פסק הדין, אם נתפסו מסמכים מכוח צו חיפוש שהוציא בית המשפט לפי פקודת סדר הדין הפלילי, יש לבחון טענות לחיסיון לפי פקודה זו. הוראות פקודת מס הכנסה, המאפשרות לפקיד השומה לדרוש מסמכים מעורך דין ללא צו בית משפט, אינן חלות במקרה זה. לעותרת, שהיא רשות מינהלית, יש זכות לבחור את המסלול המשפטי על בסיס שיקולים ענייניים, אך מרגע שנעשית בחירה, היא מחייבת. פסק הדין מדגיש כי לשון החוקים קובעת את גבולות הפרשנות, ובמקרה זה לשונן הפשוטה של הפקודות מנחה את הפרוצדורה להתנהל. עוד מובהר בפסק הדין כי בחירת ההליך צריכה להתחשב בריכוז עניינים הקשורים להליכי חקירה בפני ערכאה שיפוטית אחת. לפיכך, העתירות, שניסו לעשות שימוש בהוראות פקודת מס הכנסה יחד עם צו חיפוש שהוצא לפי פקודת סדר הדין הפלילי, נדחות. בנוסף, הוצאות המשיב נפסקו לעורך דינו של העותר. השופטים רונן וגרוסקופף מסכימים עם הדחייה המהותית, אך מספקים תובנות נוספות לגבי בחירת ההליך המשפטי והיקף ההתערבות המצומצם של בג"ץ בעניינים אלה.