עמ"נ 27066-03-12

תקציר

פסק הדין מקבל את הערר וקובע כי לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה נתונה הסמכות לדון בערעורים על הדרישה לתשלום היטל השבחה שהוציאה הוועדה המחוזית למערער. פסק הדין מתבסס על לשונו הרחבה של סעיף 12ז(1) לחוק התכנון והבניה, המקנה לוועדת הערר סמכות לדון ולהכריע בעררים הנוגעים להיטלי השבחה, מבלי להגביל את תחולתו להחלטות של גורמים ספציפיים. סמכותה של הוועדה המחוזית להטיל היטלי השבחה באזורי תכנון נגזרת מסמכויות הוועדה המקומית, ולכן עררים על החלטות הוועדה המחוזית יופנו לוועדת הערר. מסקנה זו נתמכת עוד יותר בתפקידם של בתי המשפט המנהליים, שהוקמו כדי לפתור סכסוכים בין אזרחים לרשויות ביעילות, במהירות ובמומחיות. ועדת הערר, הפועלת בדומה לבית משפט לעניינים מנהליים, מציעה פורום מתאים וייעודי יותר לעררים מסוג זה, מה שהופך את ההליך לפחות מסובך, גוזל זמן ויקר יותר מאשר פנייה לרשות השופטת. יתר על כן, אין חשש תקף לגבי הוותק של הוועדה המחוזית או ניגודי עניינים שיש בהם כדי להגביל את סמכותה של ועדת הערר במקרה זה. אשר על כן, הערר מתקבל, והוועדה מצווה לדון בערעור המערער לגופו, כאשר המשיב נושא בהוצאות ההליך.