ע"א 689/82

תקציר

פסק הדין נסוב סביב צוואה והסכם עוקב הקשור למשק הבית והרכוש שהותירה אחריה המנוחה, מרגריטה שוורץ. הצוואה, מיום 26.9.1978, חילקה את רכושה של מרגריטה בין יורשיה, לרבות שלוש בנותיו של בנה אריה (המערערות). עם זאת, היא לא הכירה בהסכם שנחתם בין מרגריטה, בעלה ויורשיו של אריה המסדיר את היחסים הכספיים והרכושיים לאחר מותו של אריה. המערערים התנגדו לקיום הצוואה, מה שהוביל למחלוקת על תוקפו של ההסכם. בית המשפט המחוזי דחה את ההתנגדות, והביא להגשת ערעור לבית המשפט העליון. פסיקת בית המשפט העליון התמקדה בפרשנות הוראות ההסכם, ובפרט בהתחייבות להעביר את החווה והבית "לאחר מותם" של מרגריטה ובעלה. בית המשפט פירש זאת כדחיית כתב הוויתור עד למועד זה, והפך אותו להסכם ירושה. על פי סעיף 8(א) לחוק הירושה, הסכמים כאלה בטלים כיוון שהם מעקרים יורשים אחרים מזכויות הירושה שלהם. בית המשפט ציטט פסקי דין קודמים לתמיכה בפרשנות זו והגיע למסקנה כי ההסכם אינו תקף על פי החוק. לפסק הדין היו שני מרכיבים עיקריים. ראשית, לגבי שליש הרכוש שהיה שייך לאריה, קבע בית המשפט כי מרגריטה אינה יכולה להעביר זכויות אלה בצוואתה שכן הן אינן שייכות לה. הערעור התקבל לגבי חלק זה, וגם ההתנגדות לצוואה התקבלה. שנית, לגבי שני השלישים הנותרים של הנכס שבבעלות מרגריטה ובעלה, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי וראה בהסכם הסכם ירושה תקף. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו. השופט א' חלימה נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים א' ברק וד' לוין.