ע"א 478/88

תקציר

במקרה בו היו מעורבים עיריית תל אביב-יפו ומשיבים שונים, לרבות מדינת ישראל ועובדי עיריית תל אביב, התמקדו הערעור והערעור שכנגד בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין הסכמות שנעשו על ידי העירייה. בית המשפט מצא תחילה כי הסכמים אלה הפרו את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, והכריז עליהם בטלים מיום מתן פסק הדין (19.6.88). למרות שהעירייה משכה את ערעורה והותירה את ההחלטה על בטלות ההסכמים על כנה, טענה המדינה בערעורה הנגדי כי הכרזת הפסלות צריכה לחול הן על הקשר העבר והן על הקשר עתידי, ולא רק על הקשרים עתידיים. בית המשפט קיבל טענה זו והדגיש כי דין אחד חל הן על הסכמים בעבר והן על הסכמים עתידיים הסותרים את סעיף 29. עם זאת, קבלה זו אינה קובעת באופן אוטומטי אם יש להחזיר סכומים ששולמו בעבר במסגרת הסכמים אלה. בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו הראשונית של בית המשפט המחוזי כי די בהכרזת בטלות, אך תיקן את פסק הדין בכך שהסיר את הביטוי המגביל את תוקפה של ההכרזה למועד עתידי. משכך, חויבו המשיבים לשלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין ניתן ביום 23.7.89.