ע"א 2230/04

תקציר

שני ערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. הערעור הראשון היה על החלטתה של השופטת ק' ורדי, שאישרה את תוקפו של הסכם פשרה ודחתה את טענות המערערת כי יש לבטלו. הערעור השני היה על פסק דינו של השופט ז' כספי, אשר נעתר לבקשת המשיב למתן פסק דין מקוצר על יסוד הודאת המערערת בחוב. הערעורים אוחדו לדיון. הספסל הסכים עם ממצאי העובדות ומסקנות הדין בפסק דינו של השופט ורדי ולא ראה עילה להתערב. הם קבעו כי החלטתו של השופט ורדי הייתה מנומקת היטב ומבוססת על הראיות. לפיכך, הם החליטו לדחות את הערעור על פסק דינו של השופט ורדי תוך שימוש בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לערכאת ערעור להסתמך על נימוקי בית משפט קמא מבלי להישען עליהם. עם זאת, השופטים מצאו לנכון בערעור על פסק דינו של השופט כספי. הם קבעו כי שגה השופט כספי בכך שדחה את בקשתו של המערער לחופשה להתגונן מפני עצמו ובקשות שונות אחרות מבלי לקיים דיון ולנמק, כנדרש בחוק. אשר על כן, הם קיבלו ערעור זה והחזירו את התיק לבית משפט קמא לעיון חוזר בבקשות תוך התייחסות לטענות שהועלו בהן. השופטים הדגישו כי יש לתת למערער את יומו בבית המשפט. הם הבהירו כי דחיית הערעור על פסק דינו של השופט ורדי תשפיע על החלטתו החדשה של בית משפט קמא בבקשת המערער לחופשה להתגונן. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.