בג"צ 893/04

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה המערערת על החלטת המפקד הצבאי להרוס בית משפחה של עותר שבנו מבוקש החשוד במעורבות בפיגועים. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת המפקד, שהתבססה על תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום). התקנה מאפשרת החרמה והריסה של בית מחבל לצרכי הרתעה. בית המשפט קיבל את טענת המדינה כי לבן המבוקש היה קשר מתמשך לבית למרות היעדרותו בשל בריחה מכוחות הביטחון. גם טענת העותרים בדבר חוסר מודעות לפעילות הטרור של הבן נדחתה, שכן תכלית התקנה היא הרתעה ולא ענישה, ובית המשפט לא ראה כל חוסר מידתיות בין האמצעים לבין המטרה. יתר על כן, בית המשפט היה שבע רצון מההליך שננקט בהוצאת צו ההריסה, ומהבהירות לגבי היקף ההריסה, המוגבלת לבניין בן שתי קומות. השופטת מ' נאור, השופטת ס' ג'ובראן והשופטת ביניש הסכימו עם ההחלטה.