בג"צ 34/88

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פיטוריה של עובדת מחקר מיחידת המדען הראשי במשרד התקשורת ובקשתה לצאת לשנת שבתון במסגרת הליכי הפיטורים. עובדת המחקר עתרה לבית הדין האזורי לעבודה נגד דחיית בקשתה לשנת שבתון על ידי ועדת ההשתלמות של המדינה. בית הדין פסק לטובתה, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך את החלטת הערעור, תוך שהוא מציין את פיטוריה הצפויים של העובדת ואת היעדר ההטבה למעסיק במהלך השבתון כנימוקים תקפים לדחיית הבקשה. העובדת ערערה לבג"ץ בטענה כי החלטת בית הדין הארצי לעבודה התבססה על שיקולים לא ענייניים. עם זאת, בית הדין העליון אישר את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וקבע כי הזכות לשנת שבתון אינה מוחלטת והיא גוברת על זכותו של המעסיק לפטר את העובד. עוד הדגיש בית הדין כי יחסי עובד-מעביד נמשכים גם בתקופת השבתון, ומאחר שפיטורי העובד היו קרובים, לא חלה על המעסיק חובה לאשר את השבתון. כמו כן, בית הדין הבהיר כי זכות השבתון הינה חוזית ונמשכת כל עוד יחסי עובד-מעביד נמשכים. כפילות זו של זכות השבתון – המשרתת הן את מטרותיו המקצועיות של העובד והן את האינטרסים של המעביד – משפיעה על משכה ומימושה. פסק הדין שב ואישר את אופייה המצומצם של זכות השבתון, והדגיש כי היא אינה עוברת למקום עבודה אחר ללא הסכמת המעסיק החדש וניתן לדחותה או לדחייתה עקב הליכי פיטורים. בנסיבות אלה, דחה בג"ץ את עתירת העובדת, אישר את החלטת בית הדין הארצי לעבודה והורה לעותרת לכסות את הוצאות המשיב.