ת"ד 3965-08-16

תקציר

השופט מצא כי הנאשם אשם מעבר לספק סביר באישומים נגדו. השאלה המרכזית הייתה האם רכבו של הנאשם פנה שמאלה בצומת, חסם את דרכו של רוכב אופנוע וגרם להתנגשות. גרסת התביעה הייתה כי הנאשם לא נכנע בעת שפנה שמאלה, מה שהוביל לתאונה. הדבר נתמך בדו"ח הבוחן המומחה ובעדותו, שהיו מפורטים ומהימנים. ממצאי הבוחן בזירה, לרבות מיקום כלי הרכב וחלקי הרכב המפוזרים, הצביעו על כך שההתנגשות התרחשה בתוך הצומת ולא בקו העצירה, כפי שטען הנאשם. טענת הנאשם כי רוכב האופנוע סטה לתוך רכבו בעודו נייח לא נתמכה בראיות מהימנות כלשהן. השופט מצא את עדותו של הבוחן משכנעת, במיוחד בכל הנוגע למיקום כלי הרכב ולעובדה שהם לא הוזזו ממקום ההתנגשות בפועל. זאת ועוד, עדותו של הנאשם עצמו לא הייתה עקבית וסותרת בחלקה, וחלקים מסוימים אף תמכו בגרסת התביעה לאירועים. השופט הדגיש כי התביעה הציגה ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, ולכן טענת ההגנה כי הבודק לא חקר עדי ראייה אחרים אינה מבוססת. כתוצאה מכך, הרשיע השופט את הנאשם בגרימת נזק ברשלנות, אי מתן זכות קדימה, נהיגה רשלנית וחבלה בפועל.