ת"א 12879-09-10

תקציר

השופט מקבל חלקית את טענת שני התובעים הראשונים ודוחה את טענת התובע השלישי. הפרסום באינטרנט נחשב ללשון הרע שכן הוא משפיל את התובעים בעיני הציבור ופוגע בעסקיהם. הפרסום אינו מוגן כאמת, ואינו נחשב כהבעת דעה, שכן הוא אינו מוצג ככזה, הוא נעדר יחס סביר לעובדות עליהן הוא מבוסס, והוא לא נעשה בתום לב. העובדות עליהן מתבסס הפרסום אינן נכונות והפרסום עצמו אינו סביר וחסר תום לב, ולכן הנתבע אינו זכאי להגנת הבעת דעה. מאחר שהתובעת השלישית, חברה בע"מ, לא הוכיחה נזק כלכלי כלשהו כתוצאה מהפרסום, היא אינה זכאית לכל פיצוי. עם זאת, שני התובעים הראשונים, שנגרמו להם עוגמת נפש רבה עקב לשון הרע האישית, זכאים כל אחד לפיצוי ללא הוכחת נזק. השופטת פוסקת לתובע 1 20,000 ₪ ולתובע 2 ₪ 10,000 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,500 ₪.