בג"צ 2117/13

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בשל השפה הבלתי ראויה בה השתמש העותר בהתכתבויותיו עם הרשויות, וכן משום שהעותר לא סיפק כל עילה משפטית להתערבות בית המשפט בעניין תוכנית הלימודים. המשיב מדגיש כי תכנית הלימודים מנוסחת על ידי אנשי מקצוע ואין להתערב בה על ידי בית המשפט אלא אם קיימת סטייה ברורה מהסבירות, שהעותר לא הוכיח. העתירה מתמקדת באפליה לכאורה של תלמידים בחינוך הממלכתי-דתי, וטוענת כי תוכנית הלימודים שלהם כוללת מקצועות שאינם קיימים במערכת החינוך הממלכתית-כללית. עם זאת, בית המשפט מוצא כי שני הזרמים נפרדים והבדלי תוכן אינם מעידים בהכרח על אפליה. העותר העלה בעבר טענה להפליה ביחס למועדי הבחינות, שגם היא נדחתה, ותומכת בטענה כי העותר לא הוכיח די הצורך את טענותיו. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי בחירת הלשון של העותר במכתביו עשויה להצדיק דחייה על הסף של העתירה. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיב.