ע"א 3437/93

תקציר

בתיק משפטי ארוך ומורכב ניהל המשיב, יואל אדלר, סכסוך ממושך עם אגד, האגודה השיתופית לתחבורה בישראל, על הוצאתו מהקונסורציום שלהם. אדלר, נהג אוטובוס ונכה צה"ל עקב טראומה נפשית שחווה במלחמת יום הכיפורים, התמודד עם קשיים בעבודה בתפקידים שהוטלו על ידי אגד לאחר שאובחן מצבו. למרות ניסיונות רבים של אגד למצוא משימות מתאימות לאדלר, הוא סירב לתפקידים שהוצעו לו, מה שגרם לאגד לפעול להדחתו מהקונסורציום בשנת 1983 ושוב בשנת 1989. אדלר ערער על פעולות אלה מבחינה משפטית, והוביל לשורה של הליכים משפטיים. בית המשפט העליון צידד באדלר, וביטל את החלטת אסיפת המוסמכים של אגד משנת 1989 בשל אי סדרים פרוצדורליים והפרות של הצדק הטבעי, כגון היעדר הודעה מספקת ומניעת ייצוג הולם. במקביל, תבע אדלר פיצוי בגין הפסדים כספיים שונים שיוחסו להרחקתו מהקונסורציום, שכללו פיצוי בגין שכר והטבות אחרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי אדלר לא נקט צעדים סבירים להפחתת נזקיו, מה שהוביל להפחתת הפיצוי שנפסק לו במקור. נקודות מחלוקת משמעותיות כללו את זכאותו של אדלר לימי חופשה ומחלה, ופיצוי בגין עוגמת נפש, שבסופו של דבר בוטלו. בית המשפט הורה כי רק מחצית מההתחייבויות הכספיות שחושבו בתחילה ישולמו על ידי אגד, דבר המשקף את חוסר יוזמתו של אדלר למתן את נזקיו לאורך השנים. בנוסף, הנפקת מניות בחברת אחזקות, נצבה, סיבכה עוד יותר את העניינים, אך עם הגשת ראיות מתוקנות, אדלר קיבל פחות מניות ממה שצוין בתחילה. החלטתו הסופית של בית המשפט העליון, אם כי לטובתו של אדלר מבחינת החברות, הייתה מאוזנת עם התאמה מעשית בפיצויים ובהתחייבויות הכספיות, תוך שהיא מתמצתת את המורכבות של חובות חברות בקואופרטיב והליכים משפטיים המתפרשים על פני שני עשורים.