ת"א 35422-11-18

תקציר

התובע, שהוא בעל שני שטרי חוב, הגיש בקשה לביצועם. הנתבע טען כי חתימתו על שני השטרות זויפה. התיק נסב סביב השאלה השנויה במחלוקת של אותנטיות החתימות, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע. התובעת לא הציגה ראיות מומחה אלא הסתמכה על עדותו של מנהל לקוחות, מר אוסיידון, אשר טען כי היה עד לחתימת השטרות על ידי הנתבעת. עם זאת, עדותו של מר אוסיידון סותרת מספר גורמים, לרבות אי התאמות בזיהוי מורשי החתימה. מנגד, הכחיש הנתבע כי חתם על השטרות והצהיר כי חתימתו זויפה. עדותו נתמכה בכך שהתובע לא הביא את יניב נימני, החותם בפועל, להעיד. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדבר אמיתות החתימות. למרות שדחה את התביעה, השופט פסק שלא לפסוק הוצאות לנתבע בשל ניסיונותיו לסייע לאחיו ולהציל את החברה בעת המשבר הכלכלי בו נקלעה. בפסק הדין, שהתבסס על העיקרון של 'ברי ושמא – ברי עדיף', הודגש כי הימנעותו של התובע מלהציג ראיות משכנעות או חוות דעת מומחה פעלה נגדם. השופטת התייחסה גם לסוגיה נוספת הנוגעת לחוב של החברה לתנובה אך קבעה כי התצהיר והראיות של התובעת אינם מספיקים לביסוס החוב. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה ותיק ההוצאה לפועל נסגר, כאשר שני הצדדים נושאים בהוצאותיהם.