דנ"א 38440-03-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה בנוגע לבקשה לקיום דיון נוסף, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **הקדמה:** החלטה זו עוסקת בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש (אילן בן עמי) על החלטת בית המשפט המחוזי (במסגרת הליכי פשיטת רגל). הערעור נדחה ללא צורך בתשובה, מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **הרקע העובדתי והמשפטי:** 1. **הליך פשיטת רגל:** ההליך המרכזי המתנהל מאז שנת 2006 הוא הליכי פשיטת רגל של המבקש. 2. **בקשת דיור חלוף:** במסגרת ההליך, ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי סידור לדיור חלוף, בדרך של מימון דמי שכירות לשארית חייו, לאחר שיפונה מדירתו. המבקש העריך את עלות דמי השכירות החודשית בין 5,000 ל-6,000 ש"ח לדירה בת שלושה חדרים, וטען שיש לקבוע עלות דיור חלוף בהתאם, לאור גילו, מצבו הבריאותי והיותו נתמך מקצבת הבטחת הכנסה. 3. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי (השופט פלקס) קבע כי סכום הסידור החלוף יעמוד על 150,000 ש"ח (בניכוי 1,500 ש"ח עבור כל חודש איחור בפינוי). החלטה זו התבססה על עמדת הנאמן, שקבע כי המבקש נהג בחוסר תום לב תקופה ארוכה בכך שלא פינה את הדירה, ועל כן נהנה מסידור חלוף למעשה במשך שנים. בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את עלות דמי השכירות לדירת שני חדרים ואת הכנסותיו העתידיות של המבקש. 4. **ערעור לבית המשפט העליון:** המבקש ערער על החלטת בית המשפט המחוזי. טענותיו העיקריות היו כי לא פלש לדירה, כי מחצית הדירה שייכת לגרושתו, וכי הסכום שנקבע נמוך מדי ויספיק לשנתיים בלבד. הוא ביקש לקבוע סך של 5,000 ש"ח לחודש למשך כ-15 שנים. 5. **פסק הדין של בית המשפט העליון (נדון בבקשה לדיון נוסף):** בית המשפט העליון (השופטים סולברג, מינץ ואלרון) דחה את הערעור ללא צורך בתשובה, מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט בהליכי פשיטת רגל בקביעת סידור דיור חלוף. נקבע כי בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים, ובפרט את חוסר תום הלב של המבקש, שנטל לעצמו דיור חלוף במשך שנים. לפיכך, לא היה מקום להתערבות ערכאת הערעור. **הבקשה לקיום דיון נוסף:** 1. **טענות המבקש בבקשה לדיון נוסף:** המבקש טען כי בית המשפט של פשיטת רגל שגה באימוץ עמדת הנאמן על חוסר תום ליבו, מבלי שניתנה לו זכות תגובה ומבלי שנערך דיון. הוא חזר על טענתו כי מחצית הדירה הייתה בבעלות גרושתו וכי לא מנע את הפינוי. לטענתו, בית המשפט העליון שגה בכך שנסמך על קביעת בית המשפט קמא, והציע לשנות את ההלכה בנוגע למידת ההתערבות המצומצמת בהחלטות בית משפט של פשיטת רגל. 2. **החלטת בית המשפט העליון (הנשיא עמית):** הנשיא עמית דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. **ניתוח משפטי של ההחלטה:** 1. **המסגרת הנורמטיבית לדיון נוסף:** ההחלטה מדגישה את אופיו הנדיר והחריג של הליך הדיון הנוסף. נקבע כי דיון נוסף יינתן רק במקרים יוצאי דופן, הכוללים: * קביעת הלכה חדשה הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון. * מקרים שמפאת חשיבותם, חידושם או קשיותם, מוצדק לקיים בהם דיון נוסף. * סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מהווה את הבסיס החוקי לכך. 2. **יישום המסגרת על המקרה:** * **היעדר הלכה חדשה:** ההחלטה קובעת באופן מפורש כי פסק הדין מושא הבקשה (דחיית הערעור) לא קבע הלכה חדשה. הערעור נדחה מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות, אשר מאפשרת דחיית ערעור ללא צורך בתשובה כאשר אין סיכוי סביר שהערעור יתקבל. * **יישום דין קיים:** בית המשפט העליון קבע כי בפסק הדין הקודם עסק ביישום הדין הקיים על נסיבות מקרה פרטני. דחיית הערעור התבססה על העיקרון לפיו אין מקום להתערב בשיקול הדעת הרחב של בית משפט של פשיטת רגל בקביעת שווי דיור חלוף, וזאת לאור מכלול השיקולים, לרבות התנהלות החייב (חוסר תום לב). * **טענות ערעוריות באופיין:** ההחלטה מציינת כי טענות המבקש הן במהותן טענות ערעוריות. הדיון הנוסף אינו מהווה "ערעור נוסף" או הזדמנות להעלות מחדש טענות שכבר נדונו או יכלו להישקל במסגרת הערעור הרגיל. * **הלכת ההתערבות המצומצמת:** ההחלטה מתבססת על ההלכה הפסוקה הקיימת בדבר מידת ההתערבות המצומצמת של בית משפט לערעורים בהחלטות בית משפט של פשיטת רגל. המבקש אמנם ביקש לשנות הלכה זו, אך בית המשפט העליון לא מצא כי הדבר מצדיק דיון נוסף. 3. **שיקול דעת בית המשפט בהליכי פשיטת רגל:** * ההחלטה מאשררת את הכרה בכך ששיקול הדעת המסור לבית המשפט במסגרת הליכי פשיטת רגל, ובפרט בקביעת מנגנון מתן סידור חלוף לחייב ושיעורו, הוא רחב. * הדגש הושם על כך שההחלטה הקודמת של בית המשפט העליון התייחסה לכך שבית המשפט קמא לקח בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות התנהלות החייב. 4. **טענות המבקש בנוגע לחוסר תום לב:** * המבקש טען כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע חוסר תום לב מבלי שניתנה לו תגובה או נערך דיון. * ההחלטה מתייחסת לטענה זו בהערת אגב, ומציינת כי עיון בתיק בית המשפט של פשיטת רגל מעלה שהמבקש אכן הגיש "הבהרה" ובה העלה חלק מהטענות, וכי בית המשפט קמא קיבל את עמדת הנאמן על אף זאת. מכאן, שהטענות אכן עמדו בפני בית המשפט קמא. 5. **השלכות ההחלטה:** * הבקשה לדיון נוסף נדחתה. * לאור דחיית הבקשה ללא צורך בתשובה, לא נפסק צו להוצאות. **חידושים משפטיים (או היעדרם):** במקרה זה, לא חל כל חידוש משפטי. בית המשפט העליון נמנע מקביעת הלכה חדשה, ופעל במסגרת הדין והפסיקה הקיימים. ההחלטה היא דוגמה ליישום הכללים הנוגעים לדיון נוסף, אשר נועד למקרים חריגים בלבד, ולא כהליך ערעור נוסף. **סיכום:** ההחלטה בעניין דנ"א 38440-03-25 מדגימה את הסטנדרטים הגבוהים הנדרשים להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא עמית, קבע כי המקרה אינו עומד בתנאים החריגים המצדיקים דיון נוסף, שכן לא נקבעה בו הלכה חדשה, והוא עסק ביישום דין קיים על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. ההחלטה מחזקת את עקרון ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות בית משפט של פשיטת רגל, ובפרט בנוגע לשיקול הדעת הרחב בקביעת סידורי דיור חלוף.