ת"א 27529-10-14

תקציר

התובעים, יורשיו של בעל חלקת אדמה בעכו שנפטר, תבעו את עיריית עכו ואת האפוטרופוס לנכסי נפקדים לפיצויי הפקעה בגין החלקה. הקרקע שוחררה בחלקה מהאפוטרופוס בשנת 1954 וחלקה הנותר בשנת 2012 בעקבות פסיקות בית המשפט. העיר עכו הפקיעה את הקרקע בשנת 1965. התובעים טענו כי עומדת להם הזכות לתבוע פיצוי על כל החלקה מהעיר עכו. עיריית עכו טענה כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי של התובעים בהגשתה תוך גרימת נזק ראייתי לעירייה, וכי רק לאפוטרופוס, כבעל הזכויות בקרקע שלא שוחררה, עומדת הזכות לתבוע פיצויים בגין חלק זה. בית המשפט קבע כי לתובעים זכות לתבוע פיצויים מעיריית עכו בגין חלק הקרקע ששוחרר בשנת 2012 (30% מהחלקה כולה), שכן העירייה היא הרשות המפקיעה. עם זאת, התביעה בגין החלק ששוחרר בשנת 1954 (70% מהחלקה) נדחתה בשל שיהוי התובעים בהגשתה - השיהוי הרב גרם נזק ראייתי לעירייה, והתובעים לא הביאו ראיות לסתור חזקה זו. השנים הרבות שחלפו מבלי להגיש תביעה הצביעו על כך שהתובעים ויתרו על זכותם לפיצוי בגין חלק זה. באשר לגובה הפיצויים, מינה בית המשפט מומחה אשר העריך את שווי הקרקע נכון למועד ההפקעה ואת דמי החכירה האבודים עד לשנת 2014, השנה בה הוגשה התביעה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה וקבע כי התובעים זכאים ל-782.67 ₪ כפיצוי קרן ול-177,523 ₪ כפיצוי בגין אובדן דמי חכירה עד שנת 2014, עבור שטח הקרקע לו הם זכאים (30% מכלל המגרש). התובעים זכאים גם לפיצוי בגין אובדן דמי חכירה לשנים 2015-2017, אשר ייקבע על ידי המומחה בהמשך. התביעה נגד האפוטרופוס נדחתה מחוסר עילה, שכן הוא לא היה הרשות המפקיעה ולא קיבל פיצויים מהעיר עכו. התובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של האפוטרופוס.